צוואות וירושה

חוק הירושה, התשכ"ה-1965, מסדיר את הדרך שבה עוברים נכסיו של אדם לאחר פטירתו. הוא מגדיר שני מסלולים: ירושה על פי צוואה שאדם ערך בחייו, וירושה על פי דין כאשר אין צוואה תקפה. המסלול שיופעל תלוי לגמרי בפעולות שנקט האדם בחייו.

בהיעדר צוואה תקפה חל מסלול הירושה על פי דין: סעיפים 10 עד 16 לחוק קובעים את סדר היורשים - בן הזוג, הצאצאים, ההורים ואחיהם - בסדר עדיפות קבוע. ידוע בציבור אינו כלול בסדר היורשים של סעיפים 10-16, אולם סעיף 55 לחוק מקנה לידוע בציבור שעמד בתנאי הסעיף - ובלבד שבשעת הפטירה לא היה אחד מהם נשוי לאחר - את חלק הירושה שהיה זוכה בו כבן זוג. בעניינים שאינם שנויים במחלוקת מטפל רשם הירושות; כאשר יש מחלוקת - העניין מועבר לבית המשפט לענייני משפחה.

הנושאים המרכזיים בתחום מפורטים להלן. כל אחד מהם מפנה למדריכים מפורטים ולדפי תת-תחום עם עומק נוסף.

כאשר יורש סבור כי צוואה פגומה - בשל העדר כשרות, השפעה בלתי הוגנת, מרמה, כפייה, או פגם בצורה - הוא רשאי להגיש התנגדות לצו קיום הצוואה. ההתנגדות יכולה להיות מוגשת לרשם הירושות (שיעביר לבית המשפט) או ישירות לבית המשפט לענייני משפחה.

ההתנגדות לא עוצרת אוטומטית את ההליך - יש לבקש עיכוב ביצוע במפורש. הנטל להוכיח פגם בצוואה מוטל בדרך כלל על מי שמתנגד. עם זאת, בנסיבות מסוימות (כגון כשנהנה מהצוואה לקח חלק בעריכתה), עשוי הנטל להיפך. להרחבה מפורטת: המדריך המלא להתנגדות לצוואה.