הדין הישראלי מכיר בשני מנגנונים מרכזיים לניהול ענייניו של מי שאינו מסוגל לעשות זאת בעצמו: ייפוי כוח מתמשך, המופעל לפני אובדן הכשרות, ואפוטרופסות, המופעלת לאחריו. ההבדל בין השניים אינו רק פרוצדורלי - הוא עקרוני: יכ"מ הוא ביטוי לרצון עצמי, בעוד אפוטרופסות היא החלטה חיצונית של בית משפט.

תיקון 18 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (2016) הרחיב משמעותית את אפשרות השימוש בייפוי כוח מתמשך ובמוסדות ביניים, ומגמת הפסיקה היא לצמצם את האפוטרופסות רק למקרים שבהם אין חלופה. להרחבה על ייפוי הכוח המתמשך: ייפוי כוח מתמשך. להרחבה על מערכת האפוטרופסות: המדריך לכשרות משפטית ואפוטרופסות.

כשאין יכ"מ בתוקף ואדם אינו מסוגל לנהל ענייניו, הדרך היחידה לקבל הרשאה לפעול בשמו היא דרך בית המשפט לענייני משפחה. ההליך כולל: הגשת בקשה, חוות דעת רפואית, לעיתים מינוי עורך דין לייצוג האדם שלגביו מוגשת הבקשה, ודיון שיפוטי. ניתן למנות אדם ספציפי, חברה, או את האפוטרופוס הכללי עצמו.

אפוטרופסות היא לא רק פתרון לקשישים. היא משמשת גם כלפי אנשים עם מוגבלות שכלית, פסיכיאטרית, או מצבים רפואיים נרכשים. לאחר מינוי, האפוטרופוס מחויב לדיווח שנתי לאפוטרופוס הכללי ולקבלת אישורים לפעולות מהותיות (כמו מכירת נכס).

גם בהליך האפוטרופסות, בית המשפט בוחן בעדיפות אם קיימת חלופה פחות פולשנית (כמו "תומך בקבלת החלטות"), לפני שממנה אפוטרופוס מלא. מגמה זו מחזקת את הצורך לערוך יכ"מ בשלב מוקדם.