בני זוג שלא ערכו הסכם ממון נחשבים, לפי סעיף 3(א) לחוק, כמסכימים להסדר איזון המשאבים הקבוע בפרק השני לחוק, וההסדר נחשב כהסכם ממון בעל תוקף. שני עקרונות מרכזיים מרכיבים את ההסדר. הראשון, לפי סעיף 4, קובע שעצם הנישואין אינו פוגע בקניינים של בני הזוג, אינו מקנה לאחד מהם זכויות בנכסי השני ואינו מטיל עליו אחריות לחובותיו. כלומר, במהלך הנישואין כל אחד מבני הזוג נשאר בעל הרכוש הרשום על שמו. העיקרון השני, לפי סעיף 5, נכנס לתוקף רק עם פקיעת הנישואין: בשלב זה זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של כלל נכסי בני הזוג.

החוק ממעט מן האיזון כמה סוגי נכסים. סעיף 5(א)(1) מוציא נכסים שהיו לבן הזוג ערב הנישואין, וכן נכסים שקיבל במתנה או בירושה במהלך הנישואין. סעיף 5(א)(2) מוציא גמלאות מסוימות, וסעיף 5(א)(3) מוציא נכסים שבני הזוג הסכימו בכתב כי שווים לא יאוזן. מנגד, סעיף 5(ג), שנוסף בתיקון מס' 4 משנת 2008, מבהיר שזכויות פנסיה, פיצויי פרישה, קרן השתלמות, קופת גמל וביטוח שנצברו במהלך הנישואין נכללים בנכסים המאוזנים, גם אם טרם הבשילו לתשלום. במקרים מסוימים מאפשר סעיף 5א לאזן את המשאבים עוד לפני פקיעת הנישואין בפועל, בהתקיים התנאים שבחוק. הרחבה על אופן חישוב האיזון מופיעה בעמוד חלוקת רכוש בגירושין.

תוקף הסכם הממון אינו נובע רק מחתימת הצדדים. סעיף 1 מחייב שההסכם ייערך בכתב, וסעיף 2(א) קובע שההסכם, וכן כל שינוי בו, טעונים אישור בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני שלו סמכות השיפוט בענייני הנישואין והגירושין של בני הזוג. לפי סעיף 2(ב), האישור יינתן רק לאחר שבית המשפט או בית הדין הרבני נוכח כי בני הזוג עשו את ההסכם בהסכמה חופשית ובהבינם את משמעותו ואת תוצאותיו. דרישה זו נועדה לוודא שההסכם לא נכרת מתוך כפייה או חוסר הבנה.

לצד מסלול הערכאות קיים מסלול אימות נוסף בנוטריון. סעיף 2(ג1), שנוסף בתיקון משנת 1995, מאפשר לאמת בידי נוטריון, לפי חוק הנוטריונים התשל"ו-1976, הסכם ממון שנכרת לפני הנישואין בלבד, ובלבד שהנוטריון נוכח כי בני הזוג עשו את ההסכם בהסכמה חופשית ובהבינם את משמעותו. חשוב להבחין: מסלול הנוטריון פתוח רק להסכם שנכרת לפני הנישואין, ואילו הסכם הנערך במהלך הנישואין טעון אישור בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני. הסבר על הליך האישור מופיע באישור הסכם ממון, ועל מסלול הנוטריון באימות הסכם ממון בנוטריון.

בני זוג ידועים בציבור אינם נשואים, ולכן הסדר איזון המשאבים שבחוק יחסי ממון ומסלולי האישור הנוגעים לזוגות נשואים אינם חלים עליהם באותו אופן. יחסי הממון ביניהם מוסדרים על פי עקרונות כלליים, ובהם חזקת השיתוף ודיני החוזים. הסכם בין ידועים בציבור מסדיר את יחסיהם הכלכליים כחוזה, ולעיתים קרובות מאומת בידי נוטריון, ובכך מספק ודאות שאחרת הייתה נתונה להכרעה לפי עקרונות כלליים. הסוגיה נדונה בהסכם ממון לידועים בציבור ובעמוד זכויות ידועים בציבור.

סעיף 2(א) מבהיר ששינוי הסכם ממון טעון אישור בדיוק כמו ההסכם המקורי. הסכם ממון שאושר כדין מחייב את הצדדים, ובית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני מבטל אותו רק בעילות הנוגעות לתנאי שבסעיף 2(ב), כלומר פגם בהסכמה החופשית או בהבנת ההסכם, או בעילות מדיני החוזים כמו כפייה, הטעיה או עושק. טעויות נפוצות בעריכת ההסכם, שעלולות להוביל למחלוקת, נדונות בטעויות נפוצות בהסכם ממון. הליכי השינוי והביטול מפורטים בשינוי הסכם ממון ובביטול הסכם ממון.

עריכת הסכם ממון כוללת בירור הנכסים והאינטרסים של בני הזוג, ניסוח ההסכם, ולאחר מכן אישורו בבית המשפט לענייני משפחה או בבית הדין הרבני, או אימותו בנוטריון בהסכם שנערך לפני הנישואין. עלות העריכה משתנה בהתאם למורכבות הנכסים ולהיקף הסוגיות שעל הפרק. סקירה של מרכיבי העלות מופיעה בכמה עולה הסכם ממון.

הסכם ממון הוא הסדר חוזי המעוגן בחוק יחסי ממון בין בני זוג, המאפשר לבני זוג לקבוע את ההסדר הרכושי שלהם במקום הסדר איזון המשאבים שקובע החוק כברירת מחדל. תוקפו מותנה בכתב ובאישור בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני, או באימות נוטריוני, ותוכנו נגזר מנסיבותיהם של בני הזוג ומהנכסים שברצונם להסדיר.