הסכם בין יורשים בנוגע לירושה יכול להיות תקף או בטל, והדבר תלוי בעיקר בעיתוי עריכתו. הסכם הנכרת בעודו של המוריש בחיים ונוגע לירושתו העתידית הוא בטל מעיקרו לפי חוק הירושה, ואילו הסכם חלוקת עיזבון שנערך בין היורשים לאחר פטירת המוריש הוא תקף. ההבחנה בין שני המצבים היא המפתח להבנת הנושא.
הסכם על ירושה בחיי המוריש - בטל מעיקרו
סעיף 8(א) לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 קובע כי "הסכם בדבר ירושתו של אדם וויתור על ירושתו שנעשו בחייו של אותו אדם - בטלים". משמעות ההוראה היא שבעוד אדם בחיים, לא ניתן לכרות הסכם מחייב הנוגע לירושתו העתידית, ולא ניתן לוותר עליה מראש. הסכם כזה בטל מעיקרו, כלומר חסר תוקף משפטי מלכתחילה. יורש עתידי אינו יכול "למכור" את חלקו העתידי בעיזבון או להתחייב לגביו בעוד המוריש בחיים, שכן טרם קמה לו זכות כלשהי. הרציונל הוא שירושה מתגבשת רק במות המוריש, וכל עוד הוא חי הוא רשאי לשנות את רצונו ואת אופן חלוקת רכושו. הדרך שבה אדם מסדיר את חלוקת רכושו לאחר מותו היא באמצעות צוואה, ולא באמצעות הסכם עם יורשיו הצפויים.
הסכם חלוקת עיזבון לאחר הפטירה - תקף
לעומת ההסכם הנערך בחיי המוריש, לאחר פטירתו של אדם המצב שונה בתכלית. סעיף 110 לחוק הירושה קובע כי "נכסי העזבון יחולקו בין היורשים על פי הסכם ביניהם או על פי צו בית המשפט". מכאן שלאחר הפטירה רשאים היורשים לערוך ביניהם הסכם חלוקת עיזבון, שבמסגרתו הם מסכימים מי מקבל איזה נכס. כך למשל יורש אחד עשוי לקבל את הדירה בעוד יורש אחר מקבל כספים, בהתאם למה שהצדדים מסכימים עליו. התנאי המרכזי לתוקפו של הסכם כזה הוא שהוא נעשה לאחר פטירת המוריש, כאשר הזכויות בעיזבון כבר התגבשו. ההסכם מאפשר ליורשים להתאים את החלוקה לצורכיהם ולהעדפותיהם, במקום חלוקה טכנית של כל נכס לפי חלקים.
ההליך והערכאה המוסמכת בענייני ירושה
כדי שהיורשים יוכרו ככאלה, יש להוציא צו ירושה, ובמקרה שקיימת צוואה - צו קיום צוואה. צווים אלה ניתנים על ידי רשם הירושות. כאשר מוגשת התנגדות למתן הצו, התיק מועבר לבית המשפט לענייני משפחה, שהוא הערכאה המבררת את המחלוקת. הערכאה המוסמכת בענייני ירושה היא ערכאה אזרחית. לבית דין רבני אין סמכות לדון בענייני ירושה, אלא אם כל הצדדים הסכימו לכך. לאחר קבלת הצו וקביעת זהות היורשים, הם יכולים לחלק את העיזבון ביניהם על פי הסכם חלוקה או על פי צו של בית המשפט, כאמור בסעיף 110 לחוק. הבנת שרשרת ההליכים הזו מסייעת להבחין בין השלב שבו נקבעת זהות היורשים לבין השלב שבו מחולק העיזבון בפועל.
שאלות נפוצות
האם יורש יכול לוותר על חלקו בירושה בעוד המוריש בחיים?
לא. סעיף 8(א) לחוק הירושה קובע כי ויתור על ירושה שנעשה בחיי המוריש בטל. ויתור על חלק בעיזבון אפשרי רק לאחר פטירת המוריש, בהתאם לכללי החוק.
מדוע הסכם על ירושה עתידית בטל?
משום שכל עוד המוריש בחיים טרם התגבשה זכות ירושה כלשהי, והמוריש רשאי לשנות את רצונו. סעיף 8(א) קובע במפורש שהסכם בדבר ירושתו של אדם שנעשה בחייו בטל מעיקרו.
האם היורשים חייבים לחלק את העיזבון שווה בשווה?
לא בהכרח. לפי סעיף 110 לחוק הירושה, היורשים רשאים לערוך הסכם חלוקה ביניהם ולהסכים מי מקבל איזה נכס, למשל דירה מול כספים, כל עוד ההסכם נערך לאחר הפטירה.
מי מוסמך לדון בסכסוך ירושה?
צו ירושה או צו קיום צוואה ניתנים על ידי רשם הירושות. אם מוגשת התנגדות, התיק עובר לבית המשפט לענייני משפחה. לבית דין רבני אין סמכות בירושה אלא בהסכמת כל הצדדים.
ההבחנה המרכזית בנושא הסכמי ירושה נעוצה בעיתוי: הסכם הנוגע לירושה עתידית בחיי המוריש בטל לפי סעיף 8(א) לחוק הירושה, ואילו הסכם חלוקת עיזבון בין היורשים לאחר הפטירה תקף לפי סעיף 110. הבנת ההבדל הזה, לצד היכרות עם ההליך למתן צו ירושה או צו קיום צוואה והערכאה האזרחית המוסמכת, מספקת תמונה בהירה של הדרך שבה החוק מסדיר את מעבר הרכוש בין הדורות.