הסכם בין יורשים בנוגע לירושה יכול להיות תקף או בטל, והדבר תלוי בעיקר בעיתוי עריכתו. הסכם הנכרת בעודו של המוריש בחיים ונוגע לירושתו העתידית הוא בטל מעיקרו לפי חוק הירושה, ואילו הסכם חלוקת עיזבון שנערך בין היורשים לאחר פטירת המוריש הוא תקף. ההבחנה בין שני המצבים היא המפתח להבנת הנושא.
הסכם על ירושה בחיי המוריש - בטל מעיקרו
סעיף 8(א) לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 קובע כי "הסכם בדבר ירושתו של אדם וויתור על ירושתו שנעשו בחייו של אותו אדם - בטלים". משמעות ההוראה היא שבעוד אדם בחיים, לא ניתן לכרות הסכם מחייב הנוגע לירושתו העתידית, ולא ניתן לוותר עליה מראש. הסכם כזה בטל מעיקרו, כלומר חסר תוקף משפטי מלכתחילה. יורש עתידי אינו יכול "למכור" את חלקו העתידי בעיזבון או להתחייב לגביו בעוד המוריש בחיים, שכן טרם קמה לו זכות כלשהי. הרציונל הוא שירושה מתגבשת רק במות המוריש, וכל עוד הוא חי הוא רשאי לשנות את רצונו ואת אופן חלוקת רכושו. הדרך שבה אדם מסדיר את חלוקת רכושו לאחר מותו היא באמצעות צוואה, ולא באמצעות הסכם עם יורשיו הצפויים.
הסכם חלוקת עיזבון לאחר הפטירה - תקף
לעומת ההסכם הנערך בחיי המוריש, לאחר פטירתו של אדם המצב שונה בתכלית. סעיף 110 לחוק הירושה קובע כי "נכסי העזבון יחולקו בין היורשים על פי הסכם ביניהם או על פי צו בית המשפט". מכאן שלאחר הפטירה רשאים היורשים לערוך ביניהם הסכם חלוקת עיזבון, שבמסגרתו הם מסכימים מי מקבל איזה נכס. כך למשל יורש אחד עשוי לקבל את הדירה בעוד יורש אחר מקבל כספים, בהתאם למה שהצדדים מסכימים עליו. התנאי המרכזי לתוקפו של הסכם כזה הוא שהוא נעשה לאחר פטירת המוריש, כאשר הזכויות בעיזבון כבר התגבשו. ההסכם מאפשר ליורשים להתאים את החלוקה לצורכיהם ולהעדפותיהם, במקום חלוקה טכנית של כל נכס לפי חלקים.
ההליך והערכאה המוסמכת בענייני ירושה
כדי שהיורשים יוכרו ככאלה, יש להוציא צו ירושה, ובמקרה שקיימת צוואה - צו קיום צוואה. צווים אלה ניתנים על ידי רשם הירושות. כאשר מוגשת התנגדות למתן הצו, התיק מועבר לבית המשפט לענייני משפחה, שהוא הערכאה המבררת את המחלוקת. הערכאה המוסמכת בענייני ירושה היא ערכאה אזרחית. לבית דין רבני אין סמכות לדון בענייני ירושה, אלא אם כל הצדדים הסכימו לכך. לאחר קבלת הצו וקביעת זהות היורשים, הם יכולים לחלק את העיזבון ביניהם על פי הסכם חלוקה או על פי צו של בית המשפט, כאמור בסעיף 110 לחוק. הבנת שרשרת ההליכים הזו מסייעת להבחין בין השלב שבו נקבעת זהות היורשים לבין השלב שבו מחולק העיזבון בפועל.
צו הירושה קובע מי היורשים ומה חלקו של כל אחד. החלוקה בפועל היא שלב נפרד: לפי סעיף 110 לחוק הירושה, נכסי העיזבון מתחלקים בין היורשים על פי הסכם ביניהם או על פי צו בית המשפט. החוק מכיר בחלוקה שנעשית בין לפני רישום צו ירושה או צו קיום צוואה ובין לאחריו, כפי שנאמר במפורש בהגדרה שבסעיף 5(ג)(4) לחוק מיסוי מקרקעין.
לפי המדריך הרשמי של הרשם לענייני ירושה, הסכם חלוקת עיזבון תקף עם חתימתו על ידי היורשים ואין חובה לאשר אותו על ידי גורם כלשהו. יורשים שמעדיפים אישור רשמי יכולים, לפי אותו מדריך, להגיש בקשה לבית משפט ולקבלו לאחר קבלת צו הירושה או במקביל לה. לפי אותו מדריך, לרשם לענייני ירושה אין סמכות לדון בבקשה לאישור הסכם חלוקת עיזבון, גם אם צורפה לבקשה לצו ירושה.
מה קודם לחלוקה, ומה ההסכם יכול לקבוע
לפני שמגיעים לשלב הזה יש סדר קדימויות שהחוק קובע במפורש: לאחר סילוקם של חובות העיזבון ושל המזונות מן העיזבון, מחולקת יתרת העיזבון בין היורשים (סעיף 107 לחוק). כלומר מה שהיורשים מחלקים ביניהם אינו הרכוש שהותיר המוריש, אלא מה שנותר ממנו לאחר החובות. הסכם חלוקה שנערך בלי לברר תחילה מה מצב החובות עלול לחלק סכום שאינו קיים.
בתוך היתרה הזו חופש העיצוב של היורשים רחב. הם רשאים להסכים שאחד יקבל נכס מסוים והאחר יקבל אחר, ואינם כבולים לחלוקה טכנית של כל פריט לפי החלקים שבצו. מה שאינו אפשרי הוא להקדים את המועד: הסכם בדבר ירושתו של אדם, וכן ויתור על ירושתו, שנעשו בחייו של אותו אדם, בטלים. סדר היורשים לפי הדין הוא נקודת המוצא שההסכם משנה ממנה.
הסתלקות מהעיזבון: מסלול שאינו הסכם חלוקה
לצד הסכם החלוקה קיים מסלול נפרד שרבים מתבלבלים בינו לבין הסכם, והוא ההסתלקות. לאחר מות המוריש, וכל עוד לא חולק העיזבון, רשאי יורש להסתלק מחלקו בהודעה בכתב לרשם (סעיף 6 לחוק). מי שהסתלק נחשב כאילו לא היה יורש מלכתחילה.
ההבדל המעשי בין השניים גדול. בהסכם חלוקה היורש נשאר יורש ומקבל משהו, גם אם לא את מה שהצו ייעד לו. בהסתלקות הוא יוצא מהתמונה, וחלקו עובר כאילו מעולם לא היה שם. שני המסלולים אפשריים רק לאחר הפטירה: ויתור שנעשה בחיי המוריש בטל לפי אותה הוראה שמבטלת הסכם ירושה מוקדם.
העיתוי חשוב גם בתוך המסלול עצמו. ההסתלקות פתוחה כל עוד העיזבון לא חולק. לאחר שחולק, אין עוד ממה להסתלק. ההליך של הסתלקות והשלכותיו נדון בהרחבה בנפרד.
חובות העיזבון והגבול של אחריות היורשים
זו הנקודה שבה טעות בהסכם חלוקה עולה כסף אמיתי, והיא כמעט תמיד מפתיעה. עד לחלוקת העיזבון אין היורשים אחראים לחובות העיזבון אלא בנכסי העיזבון (סעיף 126 לחוק). כלומר לפני החלוקה החוב רודף את העיזבון, לא את הכיס הפרטי של היורש.
לאחר החלוקה התמונה משתנה, ומה שקובע הוא האם הנושים הוזמנו. חולק העיזבון לאחר שהוזמנו הנושים, אין יורש אחראי לחוב שלא סולק אלא עד כדי שוויו של מה שקיבל מן העיזבון (סעיף 127 לחוק). חולק העיזבון בלי שהוזמנו הנושים ובלי שסולקו החובות, כל יורש אחראי עד כדי שוויו של כל העיזבון בזמן החלוקה (סעיף 128 לחוק), ולא רק עד שווי חלקו שלו.
ההפרש בין שתי ההוראות האלה הוא ההפרש בין אחריות בגבול מה שקיבלת לבין אחריות בגבול הכל. הוא נקבע לפי סדר פעולות שנעשה לפני החלוקה ולא אחריה, ולכן הוא אחד הדברים שכדאי לברר לפני החתימה ולא אחריה. היקף האחריות לחובות שהותיר המוריש מרחיב בנושא.
כאשר העיזבון מורכב, או כשיש חשש שהחובות אינם ברורים, בית המשפט רשאי למנות מנהל עיזבון לבקשת מעוניין (סעיף 78 לחוק). תפקידו של מנהל עיזבון נועד בדיוק למצבים שבהם ניהול מסודר עדיף על חלוקה מהירה.
דירה בעיזבון: דרישת הכתב ומה קורה במס
כשבעיזבון יש מקרקעין, נכנסת דרישה צורנית שאינה תלויה בדיני הירושה: התחייבות לעשות עסקה במקרקעין טעונה מסמך בכתב (סעיף 8 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969). הסכמה בעל פה בין יורשים על מי יקבל את הדירה אינה עומדת בדרישה הזו.
בצד המס, חוק מיסוי מקרקעין קובע כי הורשה איננה מכירה או פעולה באיגוד לעניין אותו חוק (סעיף 4 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963). המשמעות היא שעצם קבלת נכס בירושה אינה אירוע מס, וחבות במס שבח עשויה לקום רק במכירה עתידית של הנכס. היבטי המס בקבלת נכס מעיזבון נדונים בנפרד.
חלוקת העיזבון בין היורשים היא שאלה נפרדת. סעיף 5(ג)(4) לחוק קובע שחלוקת נכסי עיזבון בין יורשים לא תיראה כמכירה, ובלבד שאם ניתנה במסגרתה תמורה בכסף או בשווה כסף שאינו נכס הנמנה עם נכסי העיזבון, יראו את חלק העיזבון שבשלו ניתנה התמורה כאילו נמכר.
הכלל חל על החלוקה הראשונה בלבד: הסעיף מגדיר חלוקת נכסי עיזבון בין יורשים כחלוקה הראשונה של נכסי העיזבון בין היורשים לאחר ההורשה. תשלום שנועד לאזן בין היורשים ומקורו מחוץ לנכסי העיזבון הוא בדיוק התמורה שהסעיף מדבר בה, ביחס לחלק שבשלו ניתן.
לפי עמדת רשות המסים בהוראת ביצוע מיסוי מקרקעין 7/2010, אין דרישה כי יישמרו יחסי השווי לאחר החלוקה. לפי אותה הוראת ביצוע, פערי שווי מהותיים ללא הסבר סביר מעבירים ליורשים את נטל הראיה להראות שהחלוקה נעשתה ללא תמורה מחוץ לנכסי העיזבון. רשות המסים מציינת באותה הוראה כי ככלל חלוקת נכסי מקרקעין בין יורשים היא עסקת חליפין המהווה אירוע מס חייב, וכי סעיף 5(ג)(4) הוא החריג.
כשאין הסכמה בין היורשים
סעיף 110 מציע את המסלול השני במפורש: אם אין הסכם, החלוקה נעשית על פי צו בית המשפט. היעדר הסכמה אינו מקפיא את העיזבון, הוא רק מעביר את ההכרעה לערכאה.
הערכאה נקבעת לפי שלב ההליך. בקשה שאין עליה מחלוקת מוכרעת אצל רשם הירושות. משהוגשה התנגדות, התיק עובר לבית המשפט לענייני משפחה. לבית דין רבני אין סמכות בענייני ירושה. כיצד מגישים בקשה לצו מתאר את השלב שקודם לחלוקה.
מבחינה מעשית, השאלה שקובעת את הדרך היא לא מי צודק אלא מה מצב העיזבון: אילו נכסים יש בו, מה מצב החובות, והאם ניתן לחלק בעין או שנדרשת מכירה. ליווי משפטי בחלוקת עיזבון מתחיל בדרך כלל מבירור התמונה הזו.
באין הסכם בין היורשים, סעיף 111 לחוק הירושה קובע שנכסי העיזבון יחולקו ביניהם על פי צו בית המשפט. לפי סעיף 67א לחוק הירושה, בקשה לצו ירושה שהוגשה לרשם תועבר לבית המשפט אם הוגשה לה התנגדות.
שאלות נפוצות
האם יורש יכול לוותר על חלקו בירושה בעוד המוריש בחיים?
לא. סעיף 8(א) לחוק הירושה קובע כי ויתור על ירושה שנעשה בחיי המוריש בטל. ויתור על חלק בעיזבון אפשרי רק לאחר פטירת המוריש, בהתאם לכללי החוק.
מדוע הסכם על ירושה עתידית בטל?
משום שכל עוד המוריש בחיים טרם התגבשה זכות ירושה כלשהי, והמוריש רשאי לשנות את רצונו. סעיף 8(א) קובע במפורש שהסכם בדבר ירושתו של אדם שנעשה בחייו בטל מעיקרו.
האם היורשים חייבים לחלק את העיזבון שווה בשווה?
לא בהכרח. לפי סעיף 110 לחוק הירושה, היורשים רשאים לערוך הסכם חלוקה ביניהם ולהסכים מי מקבל איזה נכס, למשל דירה מול כספים, כל עוד ההסכם נערך לאחר הפטירה.
מי מוסמך לדון בסכסוך ירושה?
צו ירושה או צו קיום צוואה ניתנים על ידי רשם הירושות. אם מוגשת התנגדות, התיק עובר לבית המשפט לענייני משפחה. לבית דין רבני אין סמכות בירושה אלא בהסכמת כל הצדדים.
ההבחנה המרכזית בנושא הסכמי ירושה נעוצה בעיתוי: הסכם הנוגע לירושה עתידית בחיי המוריש בטל לפי סעיף 8(א) לחוק הירושה, ואילו הסכם חלוקת עיזבון בין היורשים לאחר הפטירה תקף לפי סעיף 110. הבנת ההבדל הזה, לצד היכרות עם ההליך למתן צו ירושה או צו קיום צוואה והערכאה האזרחית המוסמכת, מספקת תמונה בהירה של הדרך שבה החוק מסדיר את מעבר הרכוש בין הדורות.
קראו גם: מינוי אפוטרופוס לילדים קטינים בצוואה צוואה הדדית בין בני זוג: מהי ומה השלכותיה