פסק דין זה עוסק בשני ערעורים על הכרעת בית המשפט לענייני משפחה בעניין חלוקת רכוש בין בני זוג, כאשר במוקד עמדה השאלה האם נכסים ובית מגורים המוחזקים באמצעות נאמנויות זרות וחברה זרה מהווים רכוש משותף בר-חלוקה, והאם ניתן להיזקק לכלי האומדנה נוכח הסתרת מידע.
פסק דין
פרטי הערכאה
פסק הדין עמ"ש 4126-10-25 ועמ"ש 6406-10-25 ניתן בבית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו, בפני הרכב השופטים עינת רביד (אב"ד), נפתלי שילה ויחזקאל אליהו.
טענות הצדדים
טענות האיש והחברה (המערערים): הנאמנויות הזרות הן בלתי הדירות ועצמאיות, והנכסים שייכים להן ולא לאיש. האיש נעדר שליטה על הנאמנים. בית המגורים נמצא בבעלות החברה ומומן מכספי נאמנות שמקורם טרם הנישואין. שגה בית משפט קמא כשהפך את נטל הראיה והשתמש בכלי האומדנה להערכת שווי הרכוש. טענות האישה (המשיבה): הנאמנויות והחברה הן ישויות פיקטיביות שהקים האיש כדי להבריח את הרכוש המשותף שנצבר במהלך הנישואין ולנשלה מזכויותיה בעת גירושין. האיש שולט שליטה מוחלטת בנכסים. הסתרת המידע המכוונת מצדו מצדיקה את היפוך נטל הראיה ואת השימוש באומדנה.
השאלה המשפטית
האם ניתן לראות בנכסים ובבית מגורים הרשומים על שם חברות זרות ונאמנויות בלתי הדירות כרכוש משותף בר-חלוקה, והאם מוצדק להשתמש באומדנה להערכת שוויים עקב הסתרת מידע?
מה נקבע
חלק א - נימוקי ההכרעה
בית המשפט המחוזי דחה את שני הערעורים ואימץ את פסק הדין של הערכאה הדיונית ממספר נימוקים:
א. אי-התערבות בממצאי הערכאה הדיונית: הערעורים נדחו בהתאם לתקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, משלא נמצאה עילה להתערב בממצאים העובדתיים ובממצאי המהימנות של הערכאה הדיונית, שהתרשמה מן העדים באופן בלתי אמצעי. הממצאים תומכים במסקנה המשפטית ולא נפלה טעות שבחוק.
ב. נאמנויות וחברה פיקטיביות והברחת רכוש: נקבע כי הנאמנויות הזרות והחברה הן מבנים פיקטיביים שהקים האיש, אשר שמר על שליטה מוחלטת בנכסים באמצעות "כתבי משאלות" והחלפת נאמנים. מנגנון הנאמנות נועד להדיר את האישה מזכויותיה עם פרוץ הליכי גירושין תוך הותרת האיש כנהנה. על נכס שהוצא מן הרשות בכוונה לסכל את זכות בן הזוג לפי איזון המשאבים חל סעיף 7 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973, ולפיו ניתן לראות את הנכס כאילו לא יצא מרשות הנהנה.
ג. רישום פיקטיבי של בית המגורים: רישום בית המגורים על שם החברה נקבע כרישום פיקטיבי שכל תכליתו למנוע מהאישה את זכויותיה בנכס בעת גירושין. האיש והחברה לא הוכיחו כי הבית מומן מכספים שקדמו לנישואין, ולא הוצג מסמך המקשר בין הנאמנות הזרה לבין החברה או המצביע על מקור הכספים ששימשו לבניית הבית.
ד. היפוך נטל הראיה ושימוש באומדנה: נוכח הסתרת המידע השיטתית מצד האיש, הפרת חובת הגילוי המוגברת והנזק הראייתי הכבד שגרם לאישה, צדק בית משפט קמא כשהפך את נטל הבאת הראיות והשתמש בכלי האומדנה כדי להעריך את שווי הרכוש המשפחתי המשותף.
חלק ב - סעדים והכרעות נוספות
דחיית הערעורים: שני הערעורים נדחו במלואם.
הוצאות משפט (האיש): המערער בעמ"ש 6406-10-25 ישלם לאישה הוצאות בסך של 25,000 ₪.
הוצאות משפט (החברה): המערערת בעמ"ש 4126-10-25 תשלם לאישה הוצאות בסך של 25,000 ₪.
אופן תשלום ההוצאות: הסכומים ישולמו מתוך הערובות שהפקידו המערערים, והיתרה על פירותיה תושב להם.
לעיון בתחום: חלוקת רכוש
הערה: זהו סיכום תמציתי בלבד ואינו תחליף לעיון בנוסח המלא; ייתכנו אי-דיוקים. מספר התיק מצוין לעיל, והנוסח המלא והמחייב מצוי במקור.
קראו גם: שכר ראוי ליזם לאחר סיום חוזה יחס מותנה תוצאה איחוד עילות ותצהיר של תובע נמחה בדיון מהיר