פסק דין של בית משפט השלום בחיפה עסק בשאלה אם לבן משפחה המתגורר בבית משפחתי משותף עומדת רשות בלתי הדירה להוסיף ולהתגורר בו ללא תמורה, ובהשלכת הכרעה זו על תביעה לדמי שימוש ראויים ולפירוק שיתוף בנכס.
פסק דין
פרטי הערכאה
ת"א 27235-10-23 כיאט ואח' נ' כיאט ואח'. בית משפט השלום בחיפה, כבוד השופט אבישי רובס, סגן נשיאה. פסק הדין ניתן ביום ה' אב תשפ"ו, 19 יולי 2026.
טענות הצדדים
טענות התובעים: בשנת 1998 הוסכם, לטענתם, בין בני המשפחה על הפרדת מגורים ועזיבת הבית המשותף שברחוב הפרסים בחיפה. משסירבו המנוח סלים ואשתו פאולה לפנות את הנכס, נדרשו פירוק השיתוף בבית וכן תשלום דמי שימוש ראויים בסך של 846,756 ₪. טענות הנתבעות: למנוח סלים ולאשתו פאולה (הנתבעת מס' 1) עומדת זכות בלתי הדירה להתגורר בבית עד תום ימיהם, מכוח הסכמות היסטוריות של בני המשפחה בדבר מגורים משותפים ללא תמורה. עוד נטען, כי התביעה הוגשה בשיהוי מכוון ורק לאחר פטירת המנוח סלים, באופן שגרם לנתבעות נזק ראייתי.
השאלה המשפטית
האם עומדת לנתבעת רשות בלתי הדירה (מכללא) להשתמש בדירה למגורים עד סוף ימיה ללא תמורה, מכוח נוהג והסכמות היסטוריות בין בני המשפחה?
מה נקבע
חלק א - נימוקי ההכרעה
בית המשפט קיבל את עמדת הנתבעות והכיר בזכות מגורים בלתי הדירה, מהנימוקים הבאים:
א. הסכמה היסטורית למגורים משותפים: בית המשפט קבע כי מאז שנות ה-40 של המאה הקודמת ובמשך עשרות שנים שימש הבית לצורכי המשפחה המורחבת, וכל אחד מבני הדור הראשון והשני היה זכאי לגור בו ללא תנאי או תשלום, בהתאם לצרכיו ולרצונו, מתוך השקפת עולם של מגורים משפחתיים משותפים.
ב. דחיית טענת ההסכמה משנת 1998: הטענה כי בשנת 1998 או בסמוך לכך הוסכם לשנות את המצב הקיים ולהפריד את המגורים נדחתה, נוכח היעדר ראיות בכתב, שינויים בגרסאות התובעים, והימנעותם מהעדת התובעת מס' 2 - עדה רלוונטית מהותית - דבר הפועל לחובתם. אף השיהוי בהגשת התביעה, כחמש שנים לאחר המכתב שנשלח בשנת 2018 ורק בסמוך לפטירת המנוח סלים, נזקף לחובת התובעים בשל הנזק הראייתי שגרם.
ג. קבלת תצהיר המנוח משנת 2018 כראיה: תצהירו של המנוח אליאס כיאט מיום 15.11.2018 התקבל כראיה לאמיתות תוכנו, כהודעה הנוגדת את האינטרס הרכושי של המצהיר, בהתאם לכללי קבילות תצהיר של עד שנפטר (תקנה 178 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 וסעיף 17(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971). בתצהיר אישר המנוח כי התיר לסלים ולאשתו להתגורר בבית ללא תמורה, כפי שהיה נהוג לאורך השנים.
ד. רשות מכללא במקרקעין: נקבע כי נוצרה רשות מכללא להחזיק במקרקעין ולעשות בהם שימוש, הנלמדת מהתנהגות בני המשפחה לאורך עשרות שנים וממחדלם לפעול לסילוק מי מהמתגוררים בנכס, חרף האמצעים שעמדו לרשותם.
ה. יסוד התמורה והפיכת הרשות לבלתי הדירה: אשר להפיכת הרשות לבלתי הדירה נקבע, כי הגם שלא שולמו דמי שכירות ישירים, בני משפחה שעזבו את הבית קיבלו זכות חלופית להתגורר בנכסים אחרים של המשפחה ללא תמורה. הדדיות זו מהווה "תמורה" המטה את הכף להכרה בזכותם של בני הדור הראשון והשני כזכות בלתי הדירה.
חלק ב - סעדים והכרעות נוספות
תביעה לתשלום דמי שימוש ראויים: נדחתה
זכות מגורים: הוכרה זכות בלתי הדירה לנתבעת מס' 1 ולתובעת מס' 2 להתגורר בבית ללא תשלום דמי שכירות
מסירת מפתחות הנכס: על הנתבעת מס' 1 למסור לתובעת מס' 2 את מפתחות הנכס, ככל שתתבקש לעשות כן
תביעה לפירוק שיתוף: אין טעם בהליך בשלב זה; על התובעים להודיע עד ליום 10.8.2026 אם ברצונם להמשיך בה
הוצאות משפט: לא נעשה צו להוצאות בשלב זה
לעיון בתחום: מקרקעין
הערה: זהו סיכום תמציתי בלבד ואינו תחליף לעיון בנוסח המלא; ייתכנו אי-דיוקים. מספר התיק מצוין לעיל, והנוסח המלא והמחייב מצוי במקור.