פסק דין זה עוסק בתביעה כספית שהגישה משכירת דירה נגד שוכרת בגין דמי שכירות ותשלומים נלווים, בעקבות עזיבת המושכר טרם תום תקופת השכירות.
פסק דין
פרטי הערכאה
פסק דין תאד"מ 60755-02-24. ההליך התנהל בפני בית משפט השלום בעכו, כב' הרשמת הבכירה לינא בולוס עואד. פסק הדין ניתן ביום ה' אב תשפ"ו, 19 יולי 2026.
טענות הצדדים
התובעת, המשכירה, טענה כי הנתבעת הפרה את הסכם השכירות בכך שעזבה את הדירה לפני תום תקופת השכירות וביטלה את שיק הביטחון ושיקים לתשלום דמי שכירות. היא עתרה לחיוב הנתבעת בדמי שכירות עד תום תקופת החוזה, בחובות ארנונה, מים וחשמל, וכן בפיצוי בגין נזקים לריהוט, אי-סיוד הדירה, ניקיון וקנס בגין איחור בפינוי המושכר. מנגד, הנתבעת, השוכרת, טענה כי נאלצה לעזוב את הדירה בעקבות פריצה שאירעה בה ובשל המצב הביטחוני והיעדר מרחב מוגן. עוד טענה כי פעלה להקטנת הנזק והפנתה שוכרים חלופיים, אך התובעת דחתה אותם מטעמים בלתי סבירים, וכי הנזקים לריהוט, ככל שהיו, נגרמו כתוצאה מהפריצה.
השאלה המשפטית
האם עזיבת מושכר עקב פריצה מהווה עילה לביטול חוזה השכירות, והאם המשכירה סירבה מטעמים בלתי סבירים לקבל שוכרים חלופיים?
מה נקבע
חלק א - נימוקי ההכרעה
בית המשפט קיבל את התביעה בחלקה, ולהלן עיקרי הנימוקים:
א. עזיבת המושכר עקב הפריצה: בית המשפט קבע כי אירוע הפריצה הנטען אינו מהווה עילה מספקת לביטול חד-צדדי של חוזה השכירות, ולא הוכח כי הפריצה נגרמה ממחדל או מרשלנות של התובעת. משכך נדחתה טענת הנתבעת לפטור מתשלום דמי שכירות מכוח סעיף 15(א) לחוק השכירות והשאילה, תשל"א-1971, שכן לא הוכח כי נמנע ממנה שימוש במושכר עקב נסיבות הקשורות בו.
ב. שוכרים חלופיים והקטנת הנזק: נקבע כי סעיף 22 לחוק השכירות והשאילה הוא הוראה קוגנטית, ולפיה עקרונית רשאי היה השוכר לסיים את השכירות מוקדם באמצעות מציאת שוכר חלופי. עם זאת, נטל ההוכחה כי המשכיר סירב מטעמים בלתי סבירים מוטל על השוכר, והנתבעת לא עמדה בו: העדויות הצביעו על כך שהשוכרים שהופנו לא הגיעו לראות את הדירה, והנתבעת אף לא זימנה אותם לעדות. משכך חויבה הנתבעת בדמי שכירות עד תום תקופת ההסכם.
ג. דחיית הפיצוי בגין נזקי ריהוט: הדרישה לפיצוי בגין נזקים לריהוט נדחתה, משום שהתובעת לא הרימה את נטל הראיה להוכחת שווי הרהיטים ולא הציגה קבלות רכישה או חוות דעת מקצועית, ולא הוכיחה כי הנזקים, ככל שנגרמו, נבעו מרשלנות הנתבעת ולא מהפריצה הנטענת.
ד. דחיית הפיצוי בגין איחור בפינוי: הדרישה לפיצוי בגין איחור במסירת הדירה נדחתה, שכן חיוב הנתבעת בפיצוי זה בנוסף לתשלום מלוא דמי השכירות החוזיים עבור אותה תקופה מהווה כפל פיצוי.
חלק ב - סעדים והכרעות נוספות
דמי שכירות (פברואר עד מאי 2024): 10,800 ₪ לתובעת
חובות ארנונה: 1,872 ₪ לתובעת
דמי ארנונה עד תום תקופת השכירות: 888 ₪ לתובעת
חוב חשמל: 60 ₪ לתובעת
ניקיון הדירה: 468 ₪ לתובעת
סיוד הדירה: 3,700 ₪ לתובעת
פיצוי בגין נזקים לריהוט: נדחה
פיצוי בגין איחור במסירת הדירה: נדחה
החלפת מנעול: נדחתה
סה"כ לתשלום: 17,788 ₪ לתובעת
הוצאות משפט: 858 ₪ לתובעת
שכר טרחת עורך דין: 3,200 ₪ לתובעת
לעיון בתחום: דיני מקרקעין
הערה: זהו סיכום תמציתי בלבד ואינו תחליף לעיון בנוסח המלא; ייתכנו אי-דיוקים. מספר התיק מצוין לעיל, והנוסח המלא והמחייב מצוי במקור.
קראו גם: הפחתת דמי שכירות בשל סגירת חדרים בתמ"א 38 רשות בלתי הדירה למגורים בבית משפחתי משותף