ערעורים הדדיים על פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה בעניין בני זוג שהתגרשו ושבו לחיות יחד: האיש טען שהסכם הגירושין מונע מהאישה כל זכות בדירה ובזכויות הסוציאליות, והאישה עתרה לפירוק השיתוף בדירה ולדמי שימוש ראויים.
פסק דין
פרטי הערכאה
פסק דין עמ"ש 30626-06-25 ע.ג.ש. נ' ק.ש., ובערעור שכנגד עמ"ש 62855-06-25 ק.ש. נ' ע.ג.ש. בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו, השופטים נפתלי שילה (אב"ד), אמיר ויצנבליט ויחזקאל אליהו. פסק הדין ניתן ביום י"ט שבט תשפ"ו, 06 פברואר 2026.
טענות הצדדים
טענות האיש (המערער בעמ"ש 62855-06-25): הסכם הגירושין קבע הפרדה רכושית מוחלטת והעברת זכויות האישה בדירה אליו. הצדדים לא היו ידועים בציבור לאחר הגירושין, ולא הוכחה כוונת שיתוף ספציפית בדירה או בזכויות הסוציאליות.
טענות האישה (המערערת בעמ"ש 30626-06-25): הסכם הגירושין נזנח ובוטל בהתנהגות לאחר שהצדדים חזרו לחיות יחד כזוג נשוי לכל דבר. הוכחה כוונת שיתוף ספציפית בדירה באמצעות שיפוץ מסיבי במימון משותף. בנוסף, שגה בית המשפט קמא כשלא פסק לה דמי שימוש ראויים ופירוק שיתוף בדירה, סעדים שלא נזנחו על ידה.
השאלה המשפטית
האם הסכם גירושין נזנח כשבני הזוג חזרו לחיות יחד, והאם האישה זכאית לחלק בדירה, לפירוק שיתוף ולדמי שימוש?
מה נקבע
חלק א - נימוקי ההכרעה
בית המשפט דחה את ערעור האיש וקיבל את ערעור האישה, מהנימוקים הבאים:
א. מעמד הצדדים וכוונת שיתוף בדירה: בית המשפט לא התערב בממצא העובדתי של הערכאה קמא, שביכרה את גרסת האישה, לפיו לאחר הגירושין חזרו הצדדים לחיות כבעל ואישה ומעמדם הוא של ידועים בציבור. אף שידועים בציבור נדרשים להוכיח כוונת שיתוף ספציפית בנכס, כוונה כזו הוכחה לגבי הדירה: הצדדים בנו במשותף קומה שנייה, והאישה העבירה מכספיה הפרטיים, לרבות באמצעות פדיון נכסי הפנסיה שלה, כ-100,000 ₪ והייתה מעורבת בבנייה.
ב. זניחת הסכם הגירושין: חרף הכלל לפיו אין לשנות הסכם ממון בהתנהגות, במקרה זה מתקיימת "זעקת הגינות". החיובים בהסכם היו שלובים (העברת חלק האישה בדירה לאיש, כנגד התחייבותו לשלם לבדו את החובות ואת המשכנתא). משהצדדים חזרו לחיות יחד ופרעו במשותף את המשכנתא, ההסכם נזנח ובוטל בהתנהגות, והאישה נותרה בעלים של מחצית הדירה.
ג. זכויות סוציאליות: ראשית, בית הדין הרבני הגדול קבע שהסכם הגירושין לא כלל ויתור על הזכויות הסוציאליות, מאחר שהאישה לא ויתרה עליהן במפורש. שנית, העברת כספי הפנסיה וקופת הגמל של האישה לטובת שיפוץ הבית מעידה על כוונת שיתוף גם בזכויות אלו.
ד. הסעדים לא נזנחו בערכאה קמא: האישה לא זנחה את תביעתה לפירוק שיתוף ולדמי שימוש, אף שהסתפקה בסיכומיה בבקשה "לקבל את התביעה במלואה". טענה תיחשב כנזנחת רק אם נסיבות אחרות מעידות בבירור על ויתור. הגנת האיש הייתה הכחשה גורפת ללא נימוק ענייני, ולאור תקנה 2(א) לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), תשפ"א-2020, היה מקום להכריע בשאלות אלו במסגרת פסק הדין.
ה. פירוק שיתוף ודמי שימוש: משהוכרו זכויות האישה במחצית הדירה, אין לאיש הגנה מפני פירוק השיתוף, וסעד זה נשמט בשגגה מפסק הדין. האישה זכאית לדמי שימוש ראויים מכוח סעיף 33 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 ומכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט, שכן נאלצה לעזוב את הדירה בעקבות תביעת האיש והחלטת בית הדין הרבני. טענת האיש שהוא פטור מדמי שימוש משום ששילם לבדו את המשכנתא נדחתה, שכן הוכח ששני הצדדים פרעו אותה במשותף.
חלק ב - סעדים והכרעות נוספות
ערעור האיש: נדחה
ערעור האישה: התקבל על שני רכיביו
פירוק שיתוף בדירה: הוראה על פירוק השיתוף; ככל שהצדדים לא יגיעו להסכמות בדבר אופן מכירת הדירה, רשאית האישה לבקש מבית המשפט קמא מינוי כונס נכסים למכירתה בשוק החופשי למרבה במחיר וחלוקת התמורה, לאחר תשלום ההוצאות, בחלקים שווים
דמי שימוש ראויים: ככל שהאיש לא יודיע שהוא מתנגד לתחשיב שבתביעה, ישלם 4,000 ₪ לחודש מחודש אוקטובר 2014 ועד למועד פינויו את הדירה; אם הוא סבור שסכום זה אינו משקף את דמי השימוש הראויים, ימנה בית המשפט קמא שמאי לקביעת גובהם
הוצאות ושכר טרחת עורך דין: האיש חויב בסכום כולל של 50,000 ₪
לעיון בתחום: חלוקת רכוש
הערה: זהו סיכום תמציתי בלבד ואינו תחליף לעיון בנוסח המלא; ייתכנו אי-דיוקים. מספר התיק מצוין לעיל, והנוסח המלא והמחייב מצוי במקור.