התובעת, אם, עתרה לפסק דין הצהרתי לפיו מחצית הזכויות בדירה שהעבירה ללא תמורה לבתה, הנתבעת, שייכות לה.
פסק דין
פרטי הערכאה
פסק דין תמ"ש 29206-11-23 ע' נ' ע'. בית משפט לענייני משפחה באשדוד, כב' השופטת עפרה גיא. פסק הדין ניתן ביום כ"ח אלול תשפ"ו, 10 ספטמבר 2026.
טענות הצדדים
התובעת, אם, עתרה לפסק דין הצהרתי לפיו מחצית הזכויות בדירה שהעבירה ללא תמורה לבתה, הנתבעת, שייכות לה. לטענתה, הנתבעת השיגה את חתימתה על תצהירי ההעברה בעורמה, תוך לחץ, הטעיה, כפייה, חוסר תום לב קיצוני והשפעה בלתי הוגנת, ותוך בידודה מיתר ילדיה. עוד טענה כי קמה לה עילה לחזרה ממתנה נוכח התנהגותה המחפירה של הנתבעת כלפיה, כי מדובר במתנה על תנאי וכי לא הייתה לה גמירות דעת להתקשר בעסקת מתנה. לעומתה, הנתבעת טענה כי מדובר במתנה שהושלמה ברישום, וכי התובעת חתמה על תצהירי ההעברה מרצונה החופשי ובגמירות דעת מלאה. לטענתה, הדירה הוענקה לה משום שהיא זו ששילמה את החזרי הלוואת המשכנתה משנת 1999 ועד שנת 2019 וטיפלה בהוריה במסירות, ויתר האחים אף הסתלקו מחלקם בעיזבון האב לטובתה. לדבריה, הנתק בינה לבין התובעת חל בחודש אוגוסט 2022, לאחר שיתר האחים העמידו דרישה לקבל את הדירה.
השאלה המשפטית
האם ניתן לבטל מתנת דירה שהושלמה ברישום בשל פגם ברצון, כגון השפעה בלתי הוגנת, או מכוח זכות החזרה שבחוק המתנה?
מה נקבע
חלק א - נימוקי ההכרעה
בית המשפט דחה את התביעה מארבעה נימוקים:
א. מתנה מוגמרת שהושלמה ברישום: בית המשפט קבע כי מתנה במקרקעין מושלמת עם רישום הזכויות על שם מקבל המתנה, משילוב סעיף 6 לחוק המתנה, תשכ"ח-1968 עם הוראות חוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 בדבר רישום, וכי לפי סעיף 125(א) לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 הרישום מהווה ראיה חותכת לתוכנו. משהזכויות נרשמו על שם הנתבעת, סעיף 5 לחוק המתנה, תשכ"ח-1968, העוסק בחזרה מהתחייבות לתת מתנה, אינו חל, ושינוי דעתה של הנותנת או התנהגות מחפירה של המקבלת אינם מקימים, כשלעצמם, עילה לביטול המתנה.
ב. גמירות דעת להעניק את המתנה: על הסכם מתנה חלים, לצד חוק המתנה, תשכ"ח-1968, גם דיני החוזים הכלליים, וגמירות הדעת נבחנת במבחן אובייקטיבי. בית המשפט קבע כי התובעת יודעת לקרוא עברית במידה המספיקה, וכי עורכת הדין הקריאה לה את המסמך והעניקה לה הסברים מפורטים קודם החתימה. הוכח כי התובעת הבינה את תוכן המסמך וחתמה עליו כאות להסכמתה, ומעורבות הנתבעת בעריכת העסקה אינה מצדיקה כשלעצמה את ביטול המתנה.
ג. לא הוכחו השפעה בלתי הוגנת או כפייה: נוכח יחסי אם ובת חלה חזקת המתנה, ולכן הנטל להוכיח פגם ברצון הוטל על התובעת. בית המשפט קבע כי לא הוכחה תלות מקיפה ויסודית של התובעת בנתבעת ששללה את רצונה החופשי, ולכן הנטל נותר על התובעת ולא הורם. נמצא כי התובעת קיימה קשר חופשי עם יתר ילדיה, כי לא פחדה מהנתבעת, וכי היא שבחרה לנתק את הקשר עם הנתבעת בחודש אוגוסט 2022, בעקבות סכסוך שהתגלע בבית הנתבעת ולא בשל הדירה. המתיחות עם יתר הילדים נוצרה רק לאחר שנודע להם על הענקת הזכויות.
ד. היגיון המתנה ושיקולי צדק: בית המשפט הוסיף כי נסיבות העניין אף מצדיקות את הענקת המתנה. הוכח כי הנתבעת הסדירה מחשבון הבנק שלה את החזרי הלוואת המשכנתה משנת 1999 ועד לפרעונה המלא בשנת 2019, וכי טיפלה וסעדה את הוריה במסירות, ויתר האחים הסתלקו מרצונם מעיזבון האב לטובתה. עוד נקבע כי עדות התובעת הייתה רצופת סתירות, וכי אין להתעלם מהפגיעה באינטרס ההסתמכות של הנתבעת, שנמנעה מליטול משכנתה לעצמה בשל התחייבותה לרכישת הדירה.
חלק ב - סעדים והכרעות נוספות
התביעה לביטול עסקת המתנה: נדחתה
יחידת הדיור הנוספת (מספר 19): בית המשפט לא נדרש לה, נוכח ההליכים בעניין צווי הירושה והצוואה התלויים ועומדים בבית הדין הרבני
הוצאות ושכר טרחת עורך דין: התובעת תישא ב-35,000 ₪ לטובת הנתבעת
לעיון בתחום: דיני משפחה
הערה: זהו סיכום תמציתי בלבד ואינו תחליף לעיון בנוסח המלא; ייתכנו אי-דיוקים. מספר התיק מצוין לעיל, והנוסח המלא והמחייב מצוי במקור.