פסק דין בתביעה נזיקית שהגישה אם כנגד בנה בגין עוולת תקיפה נטענת, במסגרתו נדרש בית המשפט להכריע אם הוכחה התקיפה ברמת ההוכחה הנדרשת בהליך אזרחי.
פסק דין
פרטי הערכאה
פסק דין תמ"ש 66945-03-24 התובעת נ' הנתבע ניתן בבית משפט לענייני משפחה בחדרה, בפני כבוד השופט ירון אלטרזון. פסק הדין ניתן ביום י"ב אב תשפ"ו, 26 יולי 2026.
טענות הצדדים
התובעת טענה כי ביום 20.05.2021 בנה הנתבע תקף, הכה ודחף אותה בביתה, וכתוצאה מכך נפלה, שברה את ירך שמאל ונזקקה לניתוח ושיקום. היא עתרה לפיצוי בסך 23,000 ₪ בגין נזקי גוף, כאב וסבל ופגיעה באוטונומיה (בסיכומיה עתרה ל-100,000 ₪). הנתבע הכחיש את התקיפה וטען כי אמו נפלה בעצמה עקב מחלות רקע, לרבות אוסטיאופורוזיס. לטענתו, אחיו הוא "הרוח החיה" מאחורי התביעה במטרה לסלקו מהדירה, והצביע על שיהוי של 5 חודשים בהגשת התלונה במשטרה ושל כ-3 שנים בהגשת התביעה.
השאלה המשפטית
האם התובעת הוכיחה ברמת ההוכחה הנדרשת כי הנתבע ביצע כלפיה עוולת תקיפה שגרמה לנזקי הגוף הנטענים?
מה נקבע
חלק א - נימוקי ההכרעה
בית המשפט דחה את התביעה מהנימוקים הבאים:
1. בית המשפט קבע כי התובעת לא עמדה בנטל השכנוע המוגבר המוטל עליה להוכחת עוולת התקיפה לפי סעיף 23(א) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], נטל הנדרש בהליך אזרחי המייחס לנתבע התנהגות בעלת אופי פלילי.
2. נמצאו סתירות בגרסת התובעת לגבי אופן התרחשות האירוע (טענות למכות בראש לעומת דחיפה), וכן סתירה בין עדותה לעדות בנה (העד מטעמה) לגבי נוכחותו בעת האירוע.
3. הדו"ח הרפואי מיום 20.05.2021 ציין כי התובעת הגיעה "ללא חבלה חיצוניים", ממצא שאינו מתיישב עם תקיפה אלימה ותומך בגרסת הנתבע לנפילה עצמית על רקע מחלותיה.
4. נקבע כי קיים שיהוי ניכר בהגשת התלונה במשטרה (5 חודשים לאחר האירוע) ובהגשת התביעה (כ-3 שנים לאחר האירוע), ללא הסבר משכנע מצד התובעת.
5. למרות שעדות הנתבע נמצאה מתחמקת ולא מהימנה, נקבע כי אין בכך די כדי להרים את הנטל המוטל על התובעת, אשר כשלה בהוכחת טענותיה באופן עצמאי.
חלק ב - סעדים והכרעות נוספות
תביעה כספית לנזקי גוף: נדחתה
הוצאות משפט: ללא צו להוצאות (כל צד יישא בהוצאותיו)
לעיון בתחום: דיני משפחה
הערה: זהו סיכום תמציתי בלבד ואינו תחליף לעיון בנוסח המלא; ייתכנו אי-דיוקים. מספר התיק מצוין לעיל, והנוסח המלא והמחייב מצוי במקור.