פסק הדין עוסק באחריותו הנטענת של בנק בגין רשלנות בפיקוח על חשבון של נותן שירותי מטבע, בהקשר של חובות איסור הלבנת הון, ובשאלת חבותו האישית של עורך דין שהיה מעורב בהעברת הכספים.
פסק דין
פרטי הערכאה
פסק דין ת"א 43538-05-21 בליתי נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ ואח', בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו, כבוד השופט ה' קירש. פסק הדין ניתן ביום ה' אב תשפ"ו, 19 יולי 2026.
טענות הצדדים
התובע טען כי הבנק התרשל בחובותיו למניעת הלבנת הון כאשר קיבל את כספיו (שהועברו מחו"ל) לחשבון החברה שהוגדרה כנותנת שירותי מטבע, אפשר את משיכתם, ולא סגר את החשבון מבעוד מועד, מה שהוביל לאובדן הכספים. בנוסף, טען כי עורך הדין שהיה מעורב בחברה הפר חובת נאמנות כלפיו. הבנק טען כי פעל בסבירות, דרש אסמכתאות בטרם קבלת הכספים, דיווח כדין לרשות המוסמכת על פעולות בלתי רגילות, ולבסוף סגר את החשבון ביוזמתו. עורך הדין טען כי הכספים הועברו לחברה במסגרת הסכם הלוואה ולא הוחזקו בנאמנות אישית על ידו.
השאלה המשפטית
האם הבנק התרשל בפיקוח על חשבון נותן שירותי מטבע בהקשר של חובות איסור הלבנת הון, והאם קמה לעורך הדין חבות אישית בגין אובדן כספי התובע?
מה נקבע
חלק א - נימוקי ההכרעה
להלן עיקרי נימוקי ההכרעה:
קבלת הכספים: הבנק לא התרשל בעצם קבלת הכספים לחשבון. הבנק ערך בירורים, קיבל טיוטות הסכמי רכישה ומכתבי הסבר, והסתמך על אישור עו"ד זר שהתובע עצמו המציא. אין להטיל על הבנק אחריות גורפת להגנת מעביר הכספים מפני הונאה מצד בעל החשבון, וזאת בהתאם ליסודות עוולת הרשלנות לפי סעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].
משיכת הכספים: החשבון לא הוגדר כחשבון נאמנות. התובע והחברה חתמו על "הסכם הלוואה", המעיד כי הכספים התערבבו בכלל כספי החברה. לא ניתן לצפות מהבנק לעקוב אחר כל משיכה בחשבון פעיל של נותן שירותי מטבע.
עיתוי סגירת החשבון: הבנק קיים את חובותיו לפי חוק איסור הלבנת הון, תש"ס-2000 וצו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של תאגידים בנקאיים למניעת הלבנת הון ומימון טרור), תשס"א-2001, בכך שהעביר דיווחים שוטפים לרשות המוסמכת על פעולות בלתי רגילות. הרשות לא הורתה לעצור את הפעילות. זכותו של בנק לסרב לתת שירות כפופה לסעיף 2 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), תשמ"א-1981, והבנק פעל בסבירות כשהחליט לבסוף לסגור את החשבון.
דחיית התביעה האישית: לא הוכחה יצירת נאמנות בין התובע לנתבע 2 לגבי הכספים שהועברו, והתובע לא טען להרמת מסך לפי סעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט-1999.
היעדר צפיות (נימוק חלופי): אף אם הייתה התרשלות בקבלת הכספים, לא הוכחה הצפיות הנדרשת שלפיה התרשלות כזו תביא לאובדן הכספים בהמשך - וזאת בגדר עוולת הרשלנות לפי סעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].
חלק ב - סעדים והכרעות נוספות
תביעה נגד הנתבע 1 (הבנק): נדחתה
תביעה נגד הנתבע 2 (אלי טובול): נדחתה
תביעה נגד הנתבעת 3 (החברה): התקבלה
הוצאות משפט: ללא צו להוצאות
לעיון בתחום: משפט אזרחי
הערה: זהו סיכום תמציתי בלבד ואינו תחליף לעיון בנוסח המלא; ייתכנו אי-דיוקים. מספר התיק מצוין לעיל, והנוסח המלא והמחייב מצוי במקור.
קראו גם: לשון הרע בין אחים: פיצוי בגין האשמות שווא חיוב בדמי שימוש ראויים בגין החזקת נכס מסחרי