תאונת עבודה: מתי המעסיק אחראי בנזיקין

עובד שנפגע בתאונת עבודה רשאי לתבוע את המעסיק בנזיקין כאשר הפגיעה נגרמה מהתרשלות המעסיק או מהפרת חובה שהטיל עליו חיקוק בטיחות. שתי העילות המרכזיות, רשלנות והפרת חובה חקוקה, קבועות בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. התביעה נבחנת בנפרד מההליך מול המוסד לביטוח לאומי, ובית המשפט שוקל בה את נסיבות התאונה, את אמצעי הבטיחות שסופקו ואת התנהלות העובד עצמו.

רשלנות המעסיק לפי פקודת הנזיקין

סעיף 35 לפקודת הנזיקין מגדיר התרשלות כמעשה "שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות", או כהימנעות ממעשה שאדם סביר ונבון היה עושה. כאשר ההתרשלות היא כלפי אדם שיש כלפיו חובה שלא לנהוג כך, והיא גורמת לו נזק, מדובר בעוולת הרשלנות. סעיף 36 לפקודה קובע שהחובה מוטלת כלפי כל אדם, כל אימת שאדם סביר צריך היה לראות מראש שהוא עלול להיפגע ממעשה או ממחדל.

ביחסי עבודה, השאלה המעשית היא אם המעסיק נקט את האמצעים שמעסיק סביר היה נוקט כדי למנוע את הפגיעה. בתי המשפט בוחנים בדרך כלל אם ניתנה הדרכה מתאימה למשימה, אם סופק ציוד עזר, אם היה כוח אדם מספיק לביצוע העבודה ואם שיטת העבודה שהונהגה במקום הייתה בטוחה. גם שיטת עבודה שהשתרשה במקום העבודה לאורך זמן יכולה להיחשב רשלנית.

מן הפסיקה: אחריות מעסיק לנזקי גוף בהרמת משא כבד ללא הדרכה עסק בטכנאי מזגנים שנפגע בגבו בעת הרמת מדחס שמשקלו שלושים ק"ג לפחות. בית המשפט קבע שהמעסיקה התרשלה משלא סיפקה הדרכה מקצועית להרמת משא כבד והנהיגה שיטת עבודה רשלנית, וקבע כי הסתייעות בעגלה או בעוזר לא הייתה מעשית בנסיבות המקום.

הפרת חובה חקוקה ותקנות הבטיחות בעבודה

עילה שנייה, ולעיתים מקבילה, היא הפרת חובה חקוקה. לפי סעיף 63(א) לפקודת הנזיקין, מפר חובה חקוקה הוא מי שאינו מקיים חובה המוטלת עליו על פי חיקוק, כאשר החיקוק נועד לטובתו או להגנתו של אדם אחר וההפרה גרמה לאותו אדם נזק מהסוג שאליו התכוון החיקוק. דיני הבטיחות בעבודה מטילים על מעסיקים ועל גורמים באתר העבודה חובות מפורטות, ובהן חובות הדרכה, מינוי בעלי תפקידים מוסמכים ושמירה על נהלים, ולכן הם מקור שכיח לעילה זו.

בתביעה כזו אין צורך להראות רק שהמעסיק לא נהג כאדם סביר. די להראות שהופרה הוראת בטיחות שנועדה להגן על העובד, ושהנזק שנגרם הוא מהסוג שההוראה ביקשה למנוע. בפסקי הדין שבאתר נשענו בתי המשפט, בין היתר, על תקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים), התשנ"ט-1999, ועל תקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), התשמ"ח-1988.

מן הפסיקה: תאונת עבודה: חלוקת אחריות והיעדר כיסוי ביטוחי עסק בעובד שנפגע בפניו משרשרת עגורן באתר בנייה. בית המשפט חילק את האחריות בין שלושה גורמים: המעסיקה, ששלחה עובד חסר ניסיון למשימה מסוכנת בלי הדרכה, נשאה ב-45%; היזמית, שנקבע כי הפרה את חובתה כ"מבצע בניה" למנות מנהל עבודה ולוודא נוכחות אתת מוסמך, נשאה יחד עם מבטחתה ב-40%; וחברת המנופים, שנקבע כי היא אחראית שילוחית לרשלנות המנופאי, נשאה ב-15%.

אשם תורם ונטל ההוכחה

גם כאשר המעסיק אחראי, הפיצוי אינו תמיד מלא. סעיף 68(א) לפקודת הנזיקין קובע שכאשר הנזק נגרם מקצתו באשמת הניזוק עצמו, התביעה אינה נכשלת, אך הפיצויים מופחתים בשיעור שבית המשפט ימצא לנכון ולצודק בהתחשב במידת אחריותו של התובע. בתאונות עבודה, בתי המשפט נוטים לבחון אם העובד פעל לפי שיטת העבודה שהונהגה אצל המעסיק, אם קיבל הדרכה ומה היה ניסיונו.

בשני פסקי הדין שהוזכרו לעיל נדחתה טענת האשם התורם. במקרה של טכנאי המזגנים נקבע שהוא פעל לפי שיטת העבודה הנהוגה אצל הנתבעת, ובמקרה של אתר הבנייה הובאו בחשבון גילו של העובד, חוסר ניסיונו והיעדר ההדרכה.

הצד השני של המטבע הוא נטל ההוכחה, המוטל על העובד. בדחיית תביעת נזיקין בתאונות עבודה בהעדר הוכחה נדחתה תביעה בשל שתי תאונות נטענות. העובד היה העד היחיד מטעמו, הרישומים הרפואיים לא הזכירו את הנסיבות שתוארו בתביעה, והוכח שעבר הדרכת בטיחות בנושא הרמות וחתם עליה. התיק ממחיש את משקלו של התיעוד שנוצר בזמן אמת, לטובת כל אחד מהצדדים.

ביטוח לאומי, ניכויים ומועד הגשת התביעה

תביעת הנזיקין נגד המעסיק עומדת לצד הזכויות שמול המוסד לביטוח לאומי ואינה מחליפה אותן. כאשר הנפגע קיבל תגמולים מהמוסד לביטוח לאומי, בית המשפט מנכה אותם מסכום הפיצוי. כך, בתיק טכנאי המזגנים נוכו 32,000 ₪ תגמולי מל"ל והסכום הסופי לתשלום עמד על 219,500 ₪, ובתיק אתר הבנייה נפסקו 124,000 ₪ כפיצוי נטו לאחר ניכוי תגמולי המל"ל.

לעניין המועד: לפי סעיף 5(1) לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, תקופת ההתיישנות בתביעה שאינה במקרקעין היא שבע שנים. סעיף 89 לפקודת הנזיקין קובע מתי מתחיל המרוץ בתביעה על עוולה: כאשר העילה היא נזק, היום שבו אירע הנזק, ואם הנזק לא נתגלה באותו יום, היום שבו נתגלה, אלא שבמקרה זה התובענה מתיישנת אם לא הוגשה בתוך עשר שנים מיום אירוע הנזק.

שאלות נפוצות

האם אפשר לתבוע את המעסיק גם אחרי שהמוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה?

כן. ההכרה בתאונת עבודה אצל המוסד לביטוח לאומי ותביעת הנזיקין נגד המעסיק הן מסלולים נפרדים. בתביעת הנזיקין יש להוכיח רשלנות או הפרת חובה חקוקה, והתגמולים שהתקבלו מהמוסד לביטוח לאומי מנוכים מהפיצוי שנפסק.

מה קורה אם גם העובד לא נזהר?

התביעה אינה נדחית רק משום כך. לפי סעיף 68(א) לפקודת הנזיקין, בית המשפט מפחית את הפיצויים בשיעור שהוא מוצא צודק לפי מידת אחריותו של העובד. לפי סעיף 68(ב) לפקודה, בית המשפט רושם גם את סך הפיצויים שהיו נפסקים אילולא אשמו של העובד.

האם רק המעסיק הישיר יכול להיות אחראי?

לא בהכרח. באתרי בנייה ובעבודה שמעורבים בה כמה גורמים, בית המשפט יכול לחלק את האחריות ביניהם. בתיק אתר הבנייה חולקה האחריות בין המעסיקה, היזמית וחברת המנופים, כל אחת לפי חלקה.

מה בית המשפט בודק כדי לקבוע אם התאונה אכן קרתה כנטען?

בית המשפט בוחן את עדות העובד ואת עדי הראייה, את הרישום הרפואי הראשון, את הטפסים שמולאו בזמן אמת ואת מסמכי ההדרכה. פער בין התיאור בתביעה לבין הרישומים הראשונים עלול להוביל לדחיית התביעה, ותיעוד עקבי עשוי לבסס אותה.

תוך כמה זמן יש להגיש תביעה בשל תאונת עבודה?

תקופת ההתיישנות הכללית בתביעה שאינה במקרקעין היא שבע שנים, לפי סעיף 5(1) לחוק ההתיישנות. מועד תחילת המרוץ נקבע לפי סעיף 89 לפקודת הנזיקין, ובנזק שהתגלה מאוחר חלה תקרה של עשר שנים מיום אירוע הנזק.

תאונת עבודה מעמידה זה מול זה שני אינטרסים: זכותו של העובד לסביבת עבודה בטוחה, וזכותו של המעסיק שאחריותו תיקבע לפי ראיות ולא לפי עצם קרות הפגיעה. פקודת הנזיקין, דיני הבטיחות בעבודה ופסיקת בתי המשפט יוצרים יחד את המסגרת שבה נבחנת כל תאונה לגופה.