שני בעלי חנויות לנעלי גברים התדיינו על שימוש במילה "פאקו" בסימני מסחר ובעיצוב הנעלים: התובעים טענו להפרת סימן מסחר רשום ולגניבת עין, והנתבעים הגישו תביעה שכנגד.
פסק דין
פרטי הערכאה
פסק דין בת"א 39492-03-20 מישל פאילייב ואח' נ' לטס גו הנעלה בע"מ ואח'. בית משפט השלום בתל אביב-יפו, כבוד השופט אהרן אורנשטיין. פסק הדין ניתן ביום ה' חשוון תשפ"ה, 06 נובמבר 2024.
טענות הצדדים
שני הצדדים מנהלים חנויות לנעלי גברים המיועדות בעיקר למגזר החרדי, וכל אחד מהם רשום כבעלים של סימני מסחר הכוללים את המילה "פאקו". התובעים טענו כי הנתבעים הפרו את סימן 2 הרשום שלהם, ביצעו גניבת עין ועשו עושר ולא במשפט. הם ביקשו צו מניעה קבוע ופיצוי כספי. הפיצוי כלל 100,000 ₪ ללא הוכחת נזק לפי סעיף 13(א) לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999. עוד נתבעו כ-227,000 ₪ בגין הוצאות פרסום, וסכום של 290,000 ₪ שחושב ממכפלת מחיר של 200 ₪ ב-1,450 זוגות נעליים. הנתבעים טענו כי מדובר במילה שגם שחקנים נוספים בשוק משתמשים בה. לטענתם סימן 3 שבבעלותם, שנרשם בשנת 2009, קדם לסימן 2, והתובעים הם אלה שמטעים את הלקוחות. הם הוסיפו כי התובעים זנחו את סימן 2 כשהשתמשו באותיות גדולות. בתביעה שכנגד ביקשו צו מניעה קבוע ופיצוי כספי.
השאלה המשפטית
האם הנתבעים הפרו סימן מסחר רשום של התובעים והאם ביצעו גניבת עין, ומהו הסעד המגיע לתובעים, ובכלל זה האם התביעה שכנגד ועילת עשיית העושר יכולות להתקבל.
מה נקבע
חלק א - נימוקי ההכרעה
בית המשפט קיבל את התביעה בחלקה משלושה נימוקים:
1. הפרת סימן 2 לפי פקודת סימני מסחר [נוסח חדש], תשל"ב-1972: בית המשפט קבע כי נוצר דמיון מטעה לפי המבחן המשולש שנקבע בפרשת אדידס. הנתבעים הצמידו לצד האחורי של נעליהם, באותו מקום שבו הצמידו התובעים, לוחיות מוזהבות באותו פונט ובלי האות P שמעל הסימן, ומכאן קרובה הדרך להטעיית הלקוחות. החנויות סמוכות, והנתבעים מכרו בהנחה של עד 20% ולא כנעליים זולות. מכאן שהמקרה שונה מפרשת אדידס ודומה לפרשת ריבר.
2. גניבת עין לפי סעיף 1(א) לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999: בית המשפט קבע כי התובעים הוכיחו מוניטין באמצעות פרסום רב, וכי הדמיון בין הסימנים ובין דגמי הנעליים עלול להטעות את הלקוחות.
3. בית המשפט קבע כי לפי החלטת הרשם, שלא הוגש עליה ערעור ולכן יש לה תוקף מחייב, המילה אינה נחלת צד כלשהו, ולכן שימוש של אחרים בה אינו הגנה.
חלק ב - סעדים והכרעות נוספות
צו מניעה זמני: הפך לצו קבוע; הערבויות יוחזרו לתובעים; נעליים מפרות שנותרו אצל הנתבעים יושמדו
פיצוי ללא הוכחת נזק: 100,000 ₪ לתובעים, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל
הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד: 40,000 ש"ח לתובעים
דרישות לפיצוי בגין הוצאות פרסום ומחיר הנעליים: נדחו, כי הראשונה ביקשה לגלגל על הנתבעים את מלוא הוצאות הפרסום של התובעים, והשנייה התעלמה מהוצאותיהם של הנתבעים
עשיית עושר ולא במשפט: נדחתה, כי לא הוכח שהתעשרות הנתבעים עלתה על הפיצוי הסטטוטורי
התביעה שכנגד: נדחתה, כי הנתבעים ניסו להידמות לתובעים וטענת הזנחת סימן 2 לא התקבלה
לעיון בתחום: משפט אזרחי
הערה: זהו סיכום תמציתי בלבד ואינו תחליף לעיון בנוסח המלא; ייתכנו אי-דיוקים. מספר התיק מצוין לעיל, והנוסח המלא והמחייב מצוי במקור.
קראו גם: פיצוי סטטוטורי על גניבת עין בשם עיתון הפרת סימן מסחר רשום וגניבת עין בדמות מאוירת תביעה להחזר הלוואה נגד יורשות: שיהוי והיעדר הוכחה

