פסק דין של בית משפט השלום בחיפה דן בתביעה בגין גניבת עין, תיאור כוזב והתערבות בלתי הוגנת, בשל מודעה ממומנת שהוצגה בתוצאות חיפוש במנוע חיפוש.
פסק דין
פרטי הערכאה
פסק דין בת"א 9696-02-20 אמבולנסלי בע"מ נ' יוסי אמבולנס בע"מ ואח'. בית משפט השלום בחיפה, כבוד השופט אבישי רובס, סגן נשיאה. פסק הדין ניתן ביום י' סיוון תשפ"ד, 16 יוני 2024.
טענות הצדדים
התובעת, המתחרה בנתבעים על אותו פלח שוק, טענה כי ההלחם שבמחלוקת מזוהה עמה ומהווה סימן מסחר לא רשום. לטענתה, הנתבעים פרסמו במרשתת מודעה שהשתמשה בהלחם זה והפנתה לאתר הנתבעת 1 ולמספר טלפון של הנתבע 2, ובכך עוולו בגניבת עין, תיאור כוזב והתערבות בלתי הוגנת לפי חוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999, וכן בתרמית ושקר מפגיע לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש]. התובעת טענה לירידה בהכנסותיה, ותבעה 100,000 ₪ לכל עוולה ללא הוכחת נזק, פיצוי בסך 200,000 ₪ בגין נזקים ישירים ועקיפים, צו למתן חשבונות והיתר לפצל סעדים. הנתבעת טענה כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב כדי למנוע תחרות, וכי היא חברה ותיקה בעלת מוניטין הפועלת למעלה מ-30 שנים. לדבריה, המודעה נוצרה בתקלה בניהול הקמפיין, ללא כוונה להטעות. הנתבע טען כי מכר את העסק לנתבעת בינואר 2019, לרבות האתר, הדומיין והזכות להשתמש בסימן המסחר שלו, ולא היה קשור לפרסום. שני הנתבעים כפרו בקיום העוולות ובנזק.
השאלה המשפטית
האם הנתבעים עוולו כלפי התובעת בעוולת גניבת עין לפי חוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999, בשל מודעה ממומנת שהכילה את ההלחם שבמחלוקת, והאם התובעת זכאית לפיצוי, לצו למתן חשבונות ולפיצול סעדים.
מה נקבע
חלק א - נימוקי ההכרעה
בית המשפט דחה את התביעה מהנימוקים האלה:
1. תרמית ושקר מפגיע (פקודת הנזיקין [נוסח חדש], סעיפים 56 ו-58): התובעת זנחה טענות אלה בסיכומיה, ולכן נדחו.
2. התביעה נגד הנתבע: בית המשפט קבע כי הוכח שמכר את עסקו לנתבעת ולא היה קשור למודעה, והתובעת לא חלקה על כך בסיכומיה.
3. תיאור כוזב והתערבות בלתי הוגנת (חוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999, סעיפים 2 ו-3): בית המשפט קבע כי חוק עוולות מסחריות מגדיר עוולות אלה כעוולות בנזיקין ומחיל עליהן את פקודת הנזיקין, ולכן נדרשים נזק וקשר סיבתי. עוד קבע כי התובעת לא הוכיחה נזק: אישור רו"ח לקוני ללא נתונים גולמיים או דוחות שנתיים, שיעורי צמיחה לא עקביים, היעדר נתוני רווח, ורואה החשבון לא הובא להעיד.
4. צו למתן חשבונות: בית המשפט קבע כי בין הצדדים, מתחרים עסקיים, אין מערכת יחסים מיוחדת, וכי התובעת לא טענה לכספים השייכים לה. הטענה על סעיף 57 לחוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007 הועלתה לראשונה בסיכומים ולא נטענה בתביעה.
5. פיצול סעדים (תקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, תקנה 25(א) ו-(ב)): התובעת לא פירטה ראשי נזק ולא הראתה סעדים שלא יכלה לתבוע, ובידיה היה המידע לכימות הנזק.
6. גניבת עין (חוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999, סעיף 1) - יסוד המוניטין: בית המשפט קבע כי השם ראוי להגנה, אך חוות דעת המומחה מטעם התובעת לא הוכיחה מוניטין חיובי: ביקורות חיוביות נכתבו בידי בעלים ועובד או נרשמו באותו יום, והסקר נעדר משקל. בית המשפט קבע עוד, על סמך חוות דעת המומחה מטעם הנתבעת, כי המודעה נוצרה מטעות בתום לב ולא ממעשה מכוון.
7. למעלה מן הצורך - יסוד ההטעיה: בית המשפט קבע כי קיים חשש להטעיה, בעיקר נוכח רגישות הלקוחות, אך מידתו נמוכה בשל חשיפה מינימלית ודף נחיתה ברור.
8. למעלה מן הצורך - היקף הפיצוי: בית המשפט קבע כי אילו הוכחה עוולת גניבת עין, הפיצוי ללא הוכחת נזק היה נמוך, בסכום שלא יעלה על 20,000 ₪, נוכח מידת ההטעיה הנמוכה, החשיפה הנמוכה מאוד למודעה והיעדר הוכחה לנזק ממשי.
חלק ב - סעדים והכרעות נוספות
התביעה: נדחתה
התביעה נגד הנתבע: נדחתה
צו למתן חשבונות: נדחה
בקשה לפיצול סעדים: נדחתה
הוצאות: התובעת תשלם את הוצאות הנתבעים בגין שכ"ט המומחה מטעמם, חלקם בשכ"ט המומחה מטעם בית המשפט, ושכ"ט עו"ד בסך 25,000 ש"ח
הפיקדון: ישוחרר לנתבעים על חשבון ההוצאות, והיתרה תשולם על ידי התובעת
לעיון בתחום: משפט אזרחי ומסחרי
הערה: זהו סיכום תמציתי בלבד ואינו תחליף לעיון בנוסח המלא; ייתכנו אי-דיוקים. מספר התיק מצוין לעיל, והנוסח המלא והמחייב מצוי במקור.
קראו גם: גניבת עין והפרת מדגם: העדר מוניטין ונזק גניבת עין והפרת זכויות במותג בחנות בגדי ילדים

