התובעת עוסקת בייצור, ייבוא ושיווק של מוצרי הלבשה ואופנה ומפעילה רשת חנויות. בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו דן בתביעה בעילות של הפרת סימן מסחר, גניבת עין ועשיית עושר ולא במשפט.
פסק דין
פרטי הערכאה
פסק דין ת"א 1595-04 אודם פופ-שופ בע"מ נ' אחים נוריאלי בע"מ ואח'. בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו, כב' השופטת דניה קרת-מאיר. פסק הדין ניתן ביום ט"ז שבט תש"ע, 31 ינואר 2010.
טענות הצדדים
התובעת עוסקת בייצור, ייבוא ושיווק של מוצרי הלבשה ואופנה ומפעילה רשת חנויות. לטענתה, עיצבה סימן מסחר המבוסס על דמות מאוירת של נערה, והיא בעלת זכות בלעדית בו מכוח היקפי שימוש רחבים ומכוח סימן מסחר רשום מס' 160130 בסוג 35. עוד טענה כי הגישה בקשות לרישום סימנים בסוגים 16, 18 ו-25. לטענתה, הנתבעים מייצרים, מייבאים ומוכרים מוצרי הלבשה ואופנה הנושאים את הדמות ללא רשות, ויוצרים רושם מטעה של קשר אליה, וזאת גם לאחר שדרשה מהם להפסיק. היא טענה להפרת סימן מסחר, להפרת זכויות יוצרים, לגניבת עין, להתערבות בלתי הוגנת, לגזל ולעשיית עושר ולא במשפט. היא ביקשה פיצויים בסך 100,000 ₪ ללא הוכחת נזק, ולחלופין המשך ההליכים לאומדן הנזק. עוד טענה כי הנתבעים רכשו מוצרים שלה כדי למסור אותם לחיקוי בסין.
הנתבעים הכחישו. לטענתם, הסימן הרשום כולל את הכיתוב ורקע של בועה, ואלה אינם מופיעים במוצרים הנטענים כמפרים, וצבעי הדמות שונים. לטענתם הדמות סתמית ומקובלת, ובני נוער דווקא מדקדקים בלוגו. הם טענו כי היקף ההזמנה הנטענת עומד על 1616.52 דולר ארה"ב. הנתבע 4 טען כי הזמין את המוצרים בתערוכה בסין ולא הכיר את התובעת ואת מוצריה עד מכתבה, ולכן לא התכוון להעתיק.
השאלה המשפטית
האם מכירת כובעים וכפכפים הנושאים דמות מאוירת דומה מהווה הפרת סימן מסחר רשום וגניבת עין, והאם התקיימה גם עילה של עשיית עושר ולא במשפט.
מה נקבע
חלק א - נימוקי ההכרעה
בית המשפט קיבל את התביעה בעילות של הפרת סימן מסחר וגניבת עין, מן הנימוקים הבאים:
א. הפרת סימן מסחר, סעיף 27 לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], תשל"ב-1972: תאריך הגשת הבקשה לרישום נחשב תאריך הרישום, ולכן ביום הגשת התביעה (28.4.04) נחשבו כרשומים גם הסימנים בסוגים 16, 18 ו-25. בית המשפט קבע כי כובעים וכפכפים הם טובין המוגנים בסימן הרשום.
ב. דמיון מטעה: בית המשפט קבע כי ההבדלים שהנתבעים הצביעו עליהם (כיתוב, רקע בועות, צבעים) שוליים והדמיון חד משמעי. בהסתמך על רע"א 6658/09 הדגיש כי הבדלים אינם שוללים דמיון מטעה, והצרכן עשוי לראות בדמות וריאציה על הסימן הרשום.
ג. גניבת עין, סעיף 1 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999: בהסתמך על ע"א 634/89 נקבע כי אין להגביל את דרכי ההוכחה של מוניטין. אף שלא הוגש סקר צרכנים, בית המשפט קבע כי הוכח מוניטין, בשל עדות מנכ"ל התובעת שהייתה מהימנה עליו, ולפיה לקוחות פנו אליה בעניין מוצרים מפרים.
ד. חשש להטעיה, סעיף 1 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999: בית המשפט קבע כי הדמות כמעט זהה, הטובין מאותו סוג, ערוץ השיווק זהה והנתבעים לא פעלו לבדל את מוצריהם. לקוחות אף טענו שראו את מוצרי התובעת נמכרים בשווקים, ולכן הוכחה הטעיה בפועל.
ה. טענת היעדר מודעות נדחתה: בית המשפט קבע כי עדות הנתבע 4 לא הייתה מהימנה, וכי ההזמנה נעשתה בידי אדם אחר שעבד עמו, ולא הובא תצהיר מטעמו, ולכן קמה חזקה שעדותו לא הייתה תומכת בגרסת הנתבעים.
חלק ב - סעדים והכרעות נוספות
התביעה בעילות הפרת סימן מסחר וגניבת עין: התקבלה
עילת עשיית עושר ולא במשפט (סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979): נדחתה, כי לא הוכח היסוד הנוסף. לא הוכחה הזמנה מכוונת לחיקוי מעבר לראיות נסיבתיות, ולא הוכח פיתוח חדשני או היקף השקעה
יתר העילות: לא נדונו
צווי מניעה קבועים: ניתנו בהסכמה, ובהם איסור על שימוש בדמות או בדמות דומה עד כדי הטעיה
המוצרים המפרים: ב"כ התובעת מונה ככונס נכסים לצורך השמדתם
פיצוי ללא הוכחת נזק: 60,000 ₪ לתובעת מהנתבעים ביחד ולחוד, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה
הוצאות ושכר טרחה: 20,000 ₪ + מע"מ כדין לתובעת מהנתבעים ביחד ולחוד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית
לעיון בתחום: משפט אזרחי
הערה: זהו סיכום תמציתי בלבד ואינו תחליף לעיון בנוסח המלא; ייתכנו אי-דיוקים. מספר התיק מצוין לעיל, והנוסח המלא והמחייב מצוי במקור.