חזרה למאמרים

פיצוי סטטוטורי על גניבת עין בשם עיתון

פורסם 18 באוקטובר 2026
פיצוי סטטוטורי על גניבת עין בשם עיתון

פסק הדין עוסק בסעדים שנתבעו לאחר שבפסק דין חלקי נקבע כי הנתבעים השתמשו שלא כדין בסימן המסחר הרשום והלא רשום של התובעים, שהוא שם של עיתון, וכי ביצעו גניבת עין: צו מניעה קבוע, השבת תקבולים ופיצויים.

פסק דין

פרטי הערכאה

פסק דין (לענין הנזק) א 001373/02 גייל בוריס ואח' נ' מיגדור בע"מ ואח'. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, כבוד השופטת ד"ר דרורה פלפל, סגנית נשיא. פסק הדין ניתן ביום 26.4.2009.

טענות הצדדים

התובעים ביקשו צו מניעה קבוע, מתן חשבונות וסעד כספי. הם הפרידו בין שתי עילות לפי מועד ביצוען: גניבת עין, לגבי התקופה שעד רישום סימן המסחר ביום 12.6.2000, והפרת סימן מסחר רשום, לגבי התקופה שמיום 12.6.2000 ועד 24.3.2002. הם עתרו לפיצויים על דרך האומדן או לפיצויים סטטוטוריים, ולהשבת התקבולים שקיבלו הנתבעים, בגובה של מליון שקל לשנה. בסיכומי התשובה טענו כי ע"א 3559/02 מאפשר לפסוק פיצויים מכוח חוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999 גם לגבי סימן רשום.

לעומתם טענו הנתבעים כי לגבי הגיליונות שנתבעו מכוח פקודת סימני המסחר ניתן לפסוק פיצויים ללא הוכחת נזק ועל דרך האומדנא, אך לא מעבר לכך. עוד טענו כי בחרו את הסמל המסחרי בתום לב: הנתבע 2 קשור לקבוצה בינלאומית הנושאת שם זה, ובדיקה במשרד הפנים לא העלתה עיתון רשום בשם זה. הם הצביעו גם על החלטת רשם סימני המסחר שמחקה מפרטת הסחורות של הסימן את העיתונים.

השאלה המשפטית

האם יש פיצוי על הפרת סימן מסחר ועל גניבת עין בלי הוכחת קשר סיבתי לנזק.

מה נקבע

חלק א - נימוקי ההכרעה

בית המשפט דחה את הבקשה לצו מניעה קבוע ואת תביעת הפיצויים מכוח פקודת סימני המסחר, וקיבל את תביעת הפיצויים בגין גניבת עין, מן הנימוקים הבאים:

א. צו מניעה בעילת סימן המסחר: ביום 16.7.2007 החליט רשם סימני המסחר למחוק מפרטת הסחורות של הסימן הרשום את העיתונים, עלוני החדשות והירחונים, וכיום הסימן מגן על צילומים, תמונות, כריכות לספרים ולדברי דפוס. בית המשפט קבע, לפי מבחן "המשפחה המסחרית" שנקבע בע"א 3559/02, כי אין קשר בין מוצרים אלה לבין עיתון חדשות, ולכן אין כיום לתובעים סימן מסחר שיש להגן עליו בצו מניעה.

ב. צו מניעה בעילת גניבת עין: עילה זו מחייבת להוכיח מוניטין במוצר וסכנה להטעיית הציבור. בית המשפט קבע כי התובעים הפסיקו למעשה את הוצאת העיתון: הגיליון הסדיר האחרון יצא בחודש מאי 1999, ומפברואר 2006 לא יצא אף גיליון. אף שבפסק הדין החלקי נקבע כי היה לתובעים מוניטין בשם העיתון, לא הוכח שמוניטין זה קיים כיום, או לפחות ביום הגשת התביעה.

ג. פיצויים בגין הפרת הסימן הרשום: סעיף 59 לפקודת סימני המסחר [נוסח חדש], תשל"ב-1972 מאפשר לפסוק פיצויים לנפגע אם יוכיח נזק. בית המשפט קבע כי הוכחו הפסדים, אך לא הוכח קשר סיבתי בינם לבין הוצאת העיתון של הנתבעים, והנזק הכללי של התובעים עשוי היה לנבוע ממקורות שונים. פסיקת פיצויים על דרך האומדן (ע"א 3400/03) דורשת שיוכח כי נגרם נזק, וקשה להוכיח רק את שיעורו, ותנאי זה לא התקיים.

ד. אין להחיל את חוק עוולות מסחריות על תקופת הפרת הסימן: בית המשפט קבע כי אין לערבב בין פקודת סימני המסחר לבין חוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999, משני טעמים: הנזקים נתבעו בכתב התביעה מכוח הפקודה, והחוק עוסק בגניבת עין וקובע לה הסדרים מיוחדים, כך שאין להחילו על מוצר שבו עוסקת הפקודה. בית המשפט הוסיף כי לא מצא בע"א 3559/02 תמיכה לטענת התובעים שאפשר לפסוק לפי חוק העוולות גם לגבי סימן רשום.

ה. פיצוי סטטוטורי בגין גניבת עין: לפי סעיף 13 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999 ניתן לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק, עד 100,000 ₪. בית המשפט קבע כי פיצוי זה ניתן גם כשהוכח שהתובעים ספגו הפסדים, אך לא הוכחו גובה ההפסד המדויק והקשר הסיבתי בינו לבין ההפרה. בתקופה הרלוונטית, מיום 2.3.2000 ועד 12.6.2000, יש להביא בחשבון 6 פרסומים.

ו. שיעור הפיצוי: לפי ע"א 3559/02, פיצוי ללא הוכחת נזק בגניבת עין נשען על היעדר היכולת להוכיח את הנזק המדויק ועל הרצון להרתיע, ורשימת השיקולים אינה סגורה: עוצמת ההפרות, מספרן ומשכן, אשמו של המפר ואופיו וגודלו של העסק המפר. בית המשפט קבע כי כל גיליון של העיתון הוא ישות נפרדת ולא מסכת אחת של עוולה, וכי בעוד שלתובעים היה מימון דל, הנתבעים השקיעו רבות בפרסום העיתון שלהם כדי לרכוש מוניטין, ולכך יש משקל בהיבט ההרתעתי.

חלק ב - סעדים והכרעות נוספות

צו מניעה קבוע: נדחה

פיצויים מכוח פקודת סימני המסחר: נדחו

השבת התקבולים (רווחי המפר): נדחתה, משום שבית המשפט לא הכיר בתביעה בגין עשיית עושר (ע"א 8483/02)

טענת תום הלב של הנתבעים: נדחתה, כי בית המשפט לא השתכנע שהנתבעים סבלו מחוסר מידע

פיצוי סטטוטורי בגין גניבת עין: 50,000 ₪ לכל עוולה

סה"כ הפיצוי שהנתבעים ישלמו לתובעים: 300,000 ₪, נכון ליום פסק הדין

שכר טרחת עו"ד: 40,000 ₪ שהנתבעים ישלמו לתובעים

מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית: יתווספו לשני הסכומים מיום פסק הדין

הוצאות: התובעים זכאים להוצאותיהם, אותן ישום הרשם

לעיון בתחום: משפט אזרחי

הערה: זהו סיכום תמציתי בלבד ואינו תחליף לעיון בנוסח המלא; ייתכנו אי-דיוקים. מספר התיק מצוין לעיל, והנוסח המלא והמחייב מצוי במקור.

מאמרים נוספים שיעניינו אותך

יש לכם שאלות בנושא?

אנחנו כאן לעזור. השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם לשיחת ייעוץ ראשונית.

צור קשר עכשיו