תביעה כספית של חברה שרכשה זכויות במקרקעין בירושלים נגד שכניה, לתשלום דמי שימוש בגין שטח שלטענתה נתפס על ידם ולפיצוי בגין הריסת קיר, לאחר שתביעת פינוי קודמת בין הצדדים נדחתה בפסק דין חלוט.
פסק דין
פרטי הערכאה
פסק דין ת"א 38951-05-24 כלי יוצר בע"מ נ' שיש המערבל ואח'. בית משפט השלום בירושלים, בפני כבוד השופט הבכיר נאיל מהנא. פסק הדין ניתן ביום כ"ג תשרי תשפ"ז, 04 אוקטובר 2026.
טענות הצדדים
התובעת טענה כי במסגרת רכישת זכויותיו של הבעלים הקודם בחלקה 22 קיבלה גם זכויות בשטח מושא התביעה, וכי הנתבעים פלשו אליו ועשו בו שימוש במשך שנים. היא הגישה תביעה כספית בסך 604,938 ₪ שעניינה דמי שימוש ופיצוי בגין הריסת קיר והחזרת המצב לקדמותו, בעילות של הסגת גבול ועשיית עושר ולא במשפט; בגין רכיב הקיר נתבע סך של 30,000 ₪. עוד טענה כי קיבלה מהבעלים הקודם המחאת זכויות, ובסיכומיה עתרה גם לדמי שימוש בגין התקופה שמיום הגשת התביעה ואילך.
הנתבעים, לעומת זאת, טענו כי משנודע להם שהתובעת טוענת כי רכשה את המקרקעין, פינו את האשפה, ניקו את המבנה והעמידו אותו לחזקתה הבלעדית. הנתבע הודה בחקירתו כי בתקופה שקדמה לרכישת הזכויות על ידי התובעת עשה שימוש ספורדי במבנה והניח בו אשפה של בית המלאכה שלו, והנתבע 2 הודה כי הוא שהרס את הקיר.
השאלה המשפטית
האם התובעת זכאית לדמי שימוש בשטח שלטענתה נתפס על ידי הנתבעים ולפיצוי בגין הריסת קיר?
מה נקבע
חלק א - נימוקי ההכרעה
בית המשפט דחה את התביעה על כל רכיביה, מהנימוקים הבאים:
א. השטח שבחלקה 51 אינו של התובעת: בפסק הדין שניתן בתביעת הפינוי בין הצדדים (ת"א 7341-03-24), שהערעור עליו (ע"א 41597-03-26) ובקשת רשות הערעור (רע"א 51630-07-26) נדחו, נקבע כי החצר מצויה בחלקה 51, חלקת דרך שהזכויות בה נתונות לעיריית ירושלים, וכי לתובעת אין בה זכויות. קביעות אלה, שניתנו בין אותם צדדים וביחס לאותו שטח, אינן נפתחות מחדש. התובעת אינה יכולה לתבוע דמי שימוש בגין שטח שאינו שלה, גם בהנחה שהשימוש נעשה שלא כדין; ככל שלעירייה טענה כלפי השימוש, שמורות לה זכויותיה.
ב. התקופה שלאחר רכישת הזכויות בחלקה 22: זכויות התובעת נרשמו על שמה בחודש יוני 2024, והיא לא הוכיחה כי לאחר מכן המשיכו הנתבעים להחזיק במבנה, לעשות בו שימוש או למנוע את כניסתה אליו. חוות הדעת השמאית עונה על שאלת השווי הכלכלי של השימוש, אך אינה מוכיחה כשלעצמה חבות בתשלום. מאותו טעם נדחתה גם הדרישה לדמי שימוש בגין התקופה שמיום הגשת התביעה ואילך.
ג. התקופה שקדמה לרכישת הזכויות: אף שהנתבע הודה בשימוש ספורדי בחלק מן המבנה, לא הוכח כי לבעלים הקודם עמדה זכות לקבל דמי שימוש מן הנתבעים, ולא הוכח כי זכות כזו הומחתה לתובעת כדין. טענה כללית בדבר המחאת זכויות אינה מספיקה; על התובעת להוכיח את קיומה של זכות בת-תביעה בידי הממחה ואת העברתה אליה.
ד. עשיית עושר ולא במשפט: עילה זו אינה מביאה לתוצאה שונה: השטח שבחלקה 51 אינו שייך לתובעת ואין היא זכאית לפירותיו, וביחס לחלקה 22 לא הוכחה זכותה לדרוש השבה בגין התקופה שקדמה לרכישה, ולא הוכח שימוש של הנתבעים לאחריה.
ה. הריסת הקיר: הוכח כי הנתבע 2 הוא שהרס את הקיר, לאחר שהבעלים הקודם עזב את ירושלים בשנת 2018. ואולם התובעת לא הציגה חוות דעת מקצועית, הצעת מחיר, קבלה או ראיה אחרת לעלות בניית הקיר מחדש או לשיעור הנזק, ולכן לא הוכח הנזק הנטען.
חלק ב - סעדים והכרעות נוספות
תביעה לדמי שימוש בגין השטח בחלקה 51 ובחלקה 22: נדחתה
דמי שימוש ממועד הגשת התביעה ואילך: נדחו
עילת עשיית עושר ולא במשפט: נדחתה
פיצוי בגין הריסת קיר והשבת המצב לקדמותו (30,000 ₪): נדחה
הוצאות ושכר טרחת עורך דין שתישא התובעת לטובת הנתבעים: 25,000 ₪ (סך כולל)
לעיון בתחום: מקרקעין
הערה: זהו סיכום תמציתי בלבד ואינו תחליף לעיון בנוסח המלא; ייתכנו אי-דיוקים. מספר התיק מצוין לעיל, והנוסח המלא והמחייב מצוי במקור.