תביעת משכיר בגין איחור בפינוי וביטול הנחת ארנונה

תביעה של משכיר נגד שוכר ונגד מי שנטען שהייתה ערבה לחוזה השכירות, בגין איחור בפינוי הנכס, ביטול הנחת ארנונה, ריבית על תשלומים מוניציפליים ועוגמת נפש.

פסק דין

פרטי הערכאה

פסק דין תאד"מ 4959-07-23 נגבי נ' אור ציון ואח'. בית משפט השלום בבת ים, לפני כבוד הרשם הבכיר ניקולאי יעקובלב. פסק הדין ניתן ביום כ"ג תשרי תשפ"ז, 04 אוקטובר 2026.

טענות הצדדים

טענות התובע: השוכר איחר בפינוי הנכס ב-29 ימים, ועליו לשלם פיצוי מוסכם (שהועמד לצורכי תביעה על 300 ₪ ליום) ודמי שימוש. בנוסף, אי-תשלום חשבונות במועד גרם לביטול רטרואקטיבי של הנחת ארנונה בשיעור 80% שהייתה רשומה על שם בן התובע. התובע דורש גם ריבית על איחור בתשלומים מוניציפליים ופיצוי על עוגמת נפש. הנתבעת ערבה להתחייבויות.

לעומת זאת, טענות הנתבעים: יש לדחות את התביעה עקב העדר יריבות, שכן הנכס רשום על שם הבן. הפינוי עוכב בהסכמה בעל פה כפיצוי על נזילות קשות במושכר. הפיצוי המוסכם בחוזה (15,000 ₪ ליום) הוא דרקוני ודינו בטלות. הנחת הארנונה בוטלה בגלל חובות קודמים של התובע. הנתבעים טענו לקיזוז בגין תשלומי חשמל מופרזים לשכן וציוד שהתובע השליך מהמחסן.

השאלה המשפטית

האם השוכר איחר בפינוי המושכר, והאם יש להפחית את הפיצוי המוסכם שנקבע בחוזה? האם השוכר אחראי לנזק בגין ביטול הנחת הארנונה של המשכיר?

מה נקבע

חלק א - נימוקי ההכרעה

בית המשפט קיבל את התביעה באופן חלקי, והכריע ברכיביה ובטענות ההגנה כדלקמן:

א. העדר יריבות: בית המשפט דחה את טענת הנתבעים, וקבע כי השוכר התחייב כלפי התובע בהסכם לשאת בתשלומים השוטפים, והעובדה שרישום המשלם נותר על שם בן התובע אינה משנה התחייבות זו.

ב. איחור בפינוי: בית המשפט קבע כי הנכס פונה באיחור של 29 ימים. טענת הנתבעים להסכמה בעל פה על הארכת החוזה ללא תשלום נדחתה בהעדר תמיכה בכתב, חרף העובדה שהצדדים התנהלו בהתכתבויות בעניינים אחרים.

ג. הפחתת פיצוי מוסכם: בית המשפט קבע כי הפיצוי המוסכם בחוזה (15,000 ₪ ליום) הוא חסר כל פרופורציה. בהתאם לסמכותו לפי סעיף 15(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, הפחית בית המשפט את הפיצוי והעמידו על 150 ₪ לכל יום איחור.

ד. ביטול הנחת ארנונה (קשר סיבתי): בית המשפט דחה את התביעה ברכיב זה, וקבע עובדתית כי ההנחה בוטלה בשל חוב שנותר על הנכס משנת 2020 ואף 2019 (חובות שעל התובע היה לשלם), ולא בשל אי-תשלום במועד מצד השוכר.

ה. ביטול הנחת ארנונה (נימוק חלופי): למעלה מן הצורך, קבע בית המשפט כי לפי עדות התובע עצמו לא הובטחה הנחה בארנונה ודמי השכירות לא כללו אותה. לפיכך, ביטול ההנחה אינו משפיע על התובע, שכן ממילא כל תשלום עבור הארנונה מוטל על השוכר.

ו. ריבית והצמדה על תשלומים מוניציפליים: הדרישה נדחתה מאחר שבחישוב התובע לא נעשתה אבחנה בין הריבית שיש לייחס לאיחור של השוכר לבין הריבית שיש לייחס לתובע עצמו, שגם הוא איחר בתשלום חלקו.

ז. עוגמת נפש: התביעה נדחתה בנימוק ששני הצדדים תרמו תרומה משמעותית לאופן שבו התנהלה מערכת היחסים ולסכסוך.

ח. טענות קיזוז: טענות הנתבעים בגין תשלומי חשמל עודפים וציוד שהושלך נדחו עקב העדר מוחלט של תיעוד, קבלות או הערכת שווי מבוססת.

חלק ב - סעדים והכרעות נוספות

פיצוי מוסכם בגין איחור בפינוי: 5,547 ₪ לתובע (כולל ריבית)

דמי שימוש ראויים בגין תקופת האיחור: 5,971 ₪ לתובע (כולל ריבית)

סה"כ שישלמו הנתבעים לתובע: 11,518 ₪

אגרת משפט: לתובע, כפי ששולמה

הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד: כל צד יישא בהוצאותיו

תביעה בגין ביטול הנחת ארנונה: נדחתה (הביטול נבע מחובות קודמים, ולתובע לא נגרם נזק)

תביעה לריבית והצמדה בגין איחור בתשלומים מוניציפליים: נדחתה (החישוב לא הפריד בין איחורי הצדדים)

תביעה לעוגמת נפש: נדחתה (שני הצדדים תרמו לסכסוך)

טענות קיזוז של הנתבעים (חשמל וציוד): נדחו (העדר הוכחות ואסמכתאות)

לעיון בתחום: מקרקעין

מאת: עו"ד אלי קשתי | משרד עו"ד קשתי

הערה: זהו סיכום תמציתי בלבד ואינו תחליף לעיון בנוסח המלא; ייתכנו אי-דיוקים. מספר התיק מצוין לעיל, והנוסח המלא והמחייב מצוי במקור.