פסק דין זה עוסק במחלוקת סביב הסכם שכירות של דירת מגורים, לאחר שהשוכרים בחרו שלא להיכנס לדירה ולא לקיים את ההסכם בטענה לליקויים, והמשכירה הגישה נגדם תביעה שכנגד.
פסק דין
פרטי הערכאה
פסק דין תאד"מ 37917-09-25 - בית משפט השלום בתל אביב -יפו, כבוד השופט ערן גלברד. פסק הדין ניתן ביום ה' תשרי תשפ"ז, 16 ספטמבר 2026.
טענות הצדדים
התובעים (השוכרים) טענו כי לא נכנסו לדירה ולא קיימו את הסכם השכירות משום שהמטבח לא היה במצב ראוי ומשום שנמצאו בדירה מקקים, ותבעו סך של 50,000 ש"ח הכולל השבת המחאה בסך 5,800 ש"ח ופיצוי מוערך בגין נזקים עקיפים. הנתבעת (המשכירה), שלא הייתה מיוצגת, טענה מנגד כי התובעים הם שהפרו את ההסכם, בין היתר משום שלא העמידו ערבים ולא סיפקו שטר חוב כנדרש, והגישה תביעה שכנגד על סך 70,000 ש"ח לפיצוי בגין דמי שכירות, תשלומים לרשויות, עלות שיפוץ המטבח ונזקים נוספים.
השאלה המשפטית
האם טענות השוכרים בדבר ליקויים בדירה מצדיקות את אי-קיום הסכם השכירות, ומהו היקף הפיצוי לו זכאית המשכירה בגין הפרת ההסכם, בשים לב לחובת הקטנת הנזק?
מה נקבע
חלק א - נימוקי ההכרעה
בית המשפט דחה את התביעה העיקרית וקבע כי התובעים הם שהפרו את ההסכם, מהנימוקים הבאים:
א. הסכם מחייב ודחיית טענות ההטעיה: בין הצדדים נכרת הסכם שכירות מחייב, וטענות התובעים בדבר הטעיה נדחו משלא נתמכו בראיה. התובעים ביקרו בדירה מספר פעמים, ובהסכם עצמו הצהירו כי ראו את המושכר ומצאו אותו מתאים למטרותיהם ובמצב תקין.
ב. המטבח והמקקים אינם עילה לאי-קיום ההסכם: ההסכם אינו מחייב את הנתבעת לשפץ או להחליף את המטבח, ולמעשה אין בו כל התייחסות אליו; אף קיומם של מקקים אינו מהווה עילה לביטול הסכם שכירות, שכן ניתן להיעזר בהדברה. התובע אף העיד כי ביצע הדברה בעצמו.
ג. הפרה ללא עילה מוצדקת: בניגוד להסכם, התובעים לא העמידו ערבים ולא סיפקו שטר חוב, וביטלו את ההמחאות שמסרו. התובע הודה כי ביודעין לא הביא ערבים ולא קיים את ההסכם, ומשכך נקבע כי לא עמדה לתובעים עילה מוצדקת לאי-קיום ההסכם.
ד. הערה מעבר לנדרש בעניין הסעד: מעבר לנדרש צוין כי אף אם התביעה העיקרית הייתה מתקבלת, לא ניתן היה לפסוק את מרבית הסעד שנתבע: מלבד ההמחאה שנפרעה בסך 5,800 ש"ח, יתרת סכום התביעה הייתה סכום מוערך בגין נזקים שלא נתמכו בראיה, וחלקם הופרך בעדות התובע עצמו, שלפיה התובעים נותרו להתגורר באותה דירה וילדיהם באותם מוסדות חינוך.
ה. קבלת התביעה שכנגד וחובת הקטנת הנזק: משנקבע כי התובעים הפרו את ההסכם, התקבלה התביעה שכנגד בחלקה. עם זאת, חלה על הנתבעת החובה להקטין את נזקה בהתאם לסעיף 14(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, ולפיכך נפסקו לזכותה דמי שכירות לתקופה סבירה של חמישה חודשים בלבד ולפי דמי השכירות שנקבעו בהסכם, ולא למלוא תקופת השכירות.
חלק ב - סעדים והכרעות נוספות
תביעה עיקרית: נדחתה
תביעה שכנגד: התקבלה בחלקה
דמי שכירות לחמישה חודשים (2,900 ש"ח לחודש): 14,500 ש"ח
תשלומי חובה (ארנונה וחשמל) לחמישה חודשים: 1,250 ש"ח
החזר הוצאות פרסום הדירה: 183.70 ש"ח
סך הכל לתשלום לנתבעת: 15,933.70 ש"ח
הוצאות משפט: 6,000 ש"ח
דרישות שנדחו (עלות התקנת מטבח 31,000 ש"ח, מימוש שטר חוב על סך 30,000 ש"ח, נזקי ונדליזם, לשון הרע וסיכול השכרה): נדחו
ריבית: הסכום נושא ריבית שקלית כקבוע בפסק הדין
לעיון בתחום: מקרקעין
הערה: זהו סיכום תמציתי בלבד ואינו תחליף לעיון בנוסח המלא; ייתכנו אי-דיוקים. מספר התיק מצוין לעיל, והנוסח המלא והמחייב מצוי במקור.