פסק הדין עסק בתביעת בת זוג לשעבר לזכויות קנייניות בנחלה הרשומה על שם בן הזוג, ולחלופין להשבת השקעותיה בבנייה ובשיפוצים בנכס.
פסק דין
פרטי הערכאה
פסק דין תלה"מ 6845-12-22 האשה נ' האיש. בית משפט לענייני משפחה בירושלים, כב' השופט משה בראון. פסק הדין ניתן ביום ב' תשרי תשפ"ז, 13 ספטמבר 2026.
טענות הצדדים
טענות התובעת (האשה): דורשת פסק דין הצהרתי לבעלות על מחצית מהנחלה הרשומה על שם האיש, מכוח הלכת השיתוף הספציפי. לטענתה, הצדדים השקיעו כ-1,500,000 ₪ בבנייה ושיפוצים, נטלו משכנתאות משותפות, והיא ניהלה את הבנייה בפועל. לגבי תצהיר ויתור הזכויות שחתמה ב-2009, טוענת כי חתמה תחת לחץ וללא הבנת משמעותו. לחלופין, דורשת הכרה ברישיון בלתי הדיר או השבת מלוא השקעותיה ומחצית משווי ההשבחה.
טענות הנתבע (האיש): הנחלה היא נכס חיצוני שהועבר אליו במתנה מאמו. התובעת חתמה מרצונה החופשי על תצהיר ויתור מפורש. הצדדים נהגו בהפרדה רכושית מלאה. הנתבע מימן את הבנייה באמצעות משכנתא בסך 700,000 ₪ שהוא משלם לבדו. השיפוצים המאוחרים נכפו עליו בשל גחמות התובעת, לא השביחו את הנכס, וכל כסף שהתובעת השקיעה הוחזר לה.
השאלה המשפטית
האם קמה לאישה זכות לשיתוף ספציפי בנחלה הרשומה על שם האיש חרף חתימתה על תצהיר ויתור, וככל שלא, האם היא זכאית להחזר בגין השקעותיה בבנייה ובשיפוצים בנכס?
מה נקבע
חלק א - נימוקי ההכרעה
בית המשפט דחה את התביעה לזכויות קנייניות בנחלה מחמישה נימוקים:
א. נכס חיצוני מוחרג מאיזון: הנחלה היא נכס חיצוני המוחרג מאיזון המשאבים בהתאם לסעיף 5(א)(1) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973, מאחר שהתקבלה במתנה במהלך הנישואין.
ב. תצהיר הוויתור מקים השתק: תצהיר הוויתור עליו חתמה התובעת ב-2009 מהווה ויתור קונקרטי ומפורש ביחס לנחלה. התובעת חתמה עליו מרצון חופשי ובהבנת משמעותו, והתצהיר מקים השתק ומניעות המונעים ממנה לטעון לזכויות קנייניות בנכס.
ג. לא הוכחה כוונת שיתוף ספציפי: התובעת לא הוכיחה כי התנהגות מאוחרת של הצדדים יצרה כוונת שיתוף ספציפית חדשה ומובהקת שגוברת על תצהיר הוויתור. מתן מרחב פעולה לתובעת לעצב ולשפץ את הבית אינו עולה לכדי כוונה לשתפה בזכויות הקנייניות.
ד. דחיית הטענה לרישיון בלתי הדיר: הטענה לרישיון חינם בלתי הדיר נדחתה, שכן תצהיר הוויתור משתיק את התובעת מלתבוע זכות זו. מעבר לכך, הסעד בגין ביטול רישיון מתמצה ממילא בפיצוי בגין השקעות.
ה. זכות השבה בגין השקעות שהשביחו את הנכס: מאחר שהצדדים התנהלו בהפרדה רכושית ביחס לנחלה, התובעת זכאית להשבה מלאה של השקעותיה המוכחות מכיסה הפרטי, בכפוף לכך שהביאו להשבחה אקטיבית של הנכס. הוכח כי הבנייה והנגרות בשנים 2012-2016 השביחו את הנכס, בעוד שהשיפוצים המאוחרים לא היו נחוצים ולא השביחו אותו משמעותית, למעט השבחה קלה בגין החלפת ישן בחדש.
חלק ב - סעדים והכרעות נוספות
תביעה לזכויות קנייניות בנחלה (שיתוף ספציפי ורישיון בלתי הדיר): נדחתה
השבת השקעות מוכחות בבנייה ונגרות: 232,189 ₪ לתובעת (בתוספת הפרשי הצמדה מיום 1.6.2014)
פיצוי בגין השבחה על דרך האומדנא (שיפוץ מאוחר): 20,000 ₪ לתובעת
הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד: 20,000 ₪ לתובעת
אגרת בית משפט: התובעת תשלם אגרה על פי הסכום שנפסק לה (252,189 ₪) כתנאי לתוקף פסק הדין
לעיון בתחום: חלוקת רכוש
הערה: זהו סיכום תמציתי בלבד ואינו תחליף לעיון בנוסח המלא; ייתכנו אי-דיוקים. מספר התיק מצוין לעיל, והנוסח המלא והמחייב מצוי במקור.