פסק הדין דן בתביעת רוכשי בית נגד חברה קבלנית בגין איחור במסירה, ובשאלה אם הסכם פשרה שנחתם כתנאי למסירת הבית תקף.
פסק דין
פרטי הערכאה
פסק דין ת"א 13981-06-24 בר דוד ואח' נ' קבוצת היוצקים בע"מ. בית משפט השלום בבאר שבע, כבוד השופט בכיר יורם ברוזה. פסק הדין ניתן ביום כ"ג חשוון תשפ"ז, 03 נובמבר 2026.
טענות הצדדים
התובעים רכשו בית מהנתבעת, והוא נמסר להם באיחור, והצדדים מסכימים על עצם האיחור. התובעים תבעו 435,228 ₪ בארבעה רכיבים: פיצוי בגין האיחור לפי חוק המכר (דירות), תשל"ג-1973; החזר הצמדות למדד תשומות הבנייה; פיצוי בגין עוגמת נפש; והחזר בגין התייקרות ריבית המשכנתא. התובעים טענו כי הסכם הפשרה שחתמו עליו בטל, משום שנסיבות כריתתו מהוות כפייה. לטענתם, הנתבעת סירבה למסור את הבית עד לחתימה עליו. הם הוסיפו כי העיכוב בתחילת הבנייה גרם להם לאבד ריבית משכנתא טובה יותר. הנתבעת טענה כי הסכם הפשרה מחייב, וכי לפיו התובעים ויתרו על כל טענה. היא טענה גם כי האיחור נבע מנסיבות שאינן בשליטתה, כגון המועצה האזורית וחברת החשמל, ולכן היא פטורה מפיצוי. עוד טענה כי הצמדת התשלומים למדד הייתה כדין, וכי התובעים יכלו להקדים תשלומים. לגבי ריבית המשכנתא, חוות דעת האקטואר מטעמה דחתה את הטענה לנזק. בנוסף, לטענתה, שכר הדירה הראוי נמוך מזה שקבע השמאי.
השאלה המשפטית
האם הסכם הפשרה, שבו ויתרו התובעים על טענותיהם כנגד הנתבעת כתנאי למסירת הבית, תקף. ואם אינו תקף, האם התובעים זכאים לפיצוי בגין האיחור במסירה ולנזקים הנטענים הנוספים.
מה נקבע
חלק א - נימוקי ההכרעה
בית המשפט קיבל את התביעה בחלקה מהנימוקים הבאים:
1. סעיף 7א(א) לחוק המכר (דירות), תשל"ג-1973 קובע כי אין להתנות על הוראותיו אלא לטובת הקונה. בית המשפט אימץ את קביעת בית המשפט המחוזי בע"א (מחוזי ב"ש) 14245-03-26 כי לרוכש אין "ברירה אמיתית" מול הקבלן, ולכן הסכם הפשרה נעדר תוקף.
2. בית המשפט קבע כי הנתבעת החזיקה את הבית ולא מסרה אותו גם לאחר ששולמה מלוא התמורה, ואיימה למכור אותו לאחר. לכן, גם אילו היה לסכם תוקף, נסיבות החתימה מהוות כפייה והוא מתבטל.
3. סעיף 5א(ג) לחוק המכר (דירות), כנוסחו לפני תיקון 11, מתיר פטור רק לנסיבות שאינן בשליטת המוכר. הוא נדרש לפרשנות זהירה לטובת הקונה (רע"א 6605/15). בית המשפט קבע כי הנתבעת לא הביאה ראיות ועדים רלוונטיים, ולכן קבע כי הבית נמסר ביום 1.2.23.
4. בית המשפט קבע כי בעת אישור האכלוס הבית לא היה ראוי למגורים, שכן בדיקת חברת החשמל נערכה רק ביום 28.12.22. עוד קבע כי התובעים שילמו במועד וכי העבודות הנוספות מינוריות.
5. בית המשפט קבע כי שכר הדירה הראוי הוא 8,000 ₪ לחודש, על סמך חוות דעת שמאי שלא נסתרה. הנתבעת לא הגישה חוות דעת נגדית.
חלק ב - סעדים והכרעות נוספות
פיצוי בגין האיחור לפי חוק המכר (דירות): 96,000 ₪ ועוד 23,500 ₪, סה"כ 119,500 ₪
ניכוי סכום ששולם: 60,000 ₪; היתרה 59,500 ₪, השווה ל-74,000 ₪ ליום פסק הדין
החזר הצמדה למדד תשומות הבנייה: 28,618 ₪, השווים ל-35,700 ₪ כיום
עוגמת נפש בגין הכפייה: 15,000 ₪
עוגמת נפש בגין האיחור: נדחתה, כי הפיצוי הסטטוטורי משקף נזק זה
פיצוי בגין ריבית המשכנתא: נדחה, כי האישור העקרוני פקע לפני קבלת היתר הבנייה וחסרו ראיות מהבנק
סה"כ לתשלום: 124,700 ₪
שכר טרחה: 30,000 ₪ כולל מע"מ
הוצאות משפט: 3,000 ₪, וכן החזר האגרה, שתי חוות הדעת ושכר טרחת העדות
לעיון בתחום: מקרקעין
הערה: זהו סיכום תמציתי בלבד ואינו תחליף לעיון בנוסח המלא; ייתכנו אי-דיוקים. מספר התיק מצוין לעיל, והנוסח המלא והמחייב מצוי במקור.
קראו גם: הוראות טיפול ותקשורת הורית בקונפליקט הורי הסכם בנייה, יתרת תמורה וליקויי בנייה בבית מגורים אכיפת מכר דירה על בסיס טיוטות שלא נחתמו נדחתה ערעור על פיצוי איחור במסירה: היעדר טופס 4

