המערערת, חברה שמכרה דירה בפרויקט תמ"א 38, ערערה על פסק דינו של בית משפט השלום, שקיבל חלקית את תביעת המשיבה לפיצוי בגין איחור במסירת הדירה לפי סעיף 5א(א) לחוק המכר (דירות), תשל"ג-1973.
פסק דין
פרטי הערכאה
פסק דין ע"א 84003-11-25 עובי הקורה מגורים בע"מ נ' בכרמן. בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו, כב' השופטת אביגיל כהן, סגנית נשיא. פסק הדין ניתן ביום כ"ט חשוון תשפ"ז, 09 נובמבר 2026.
טענות הצדדים
המערערת, חברה שמכרה דירה בפרויקט תמ"א 38, ערערה על פסק דינו של בית משפט השלום, שקיבל חלקית את תביעת המשיבה לפיצוי בגין איחור במסירת הדירה לפי סעיף 5א(א) לחוק המכר (דירות), תשל"ג-1973. טענות המערערת: בית משפט השלום סירב לצרף את טופס 4 לאחר ההוכחות, אך הסתמך עליו כעילה לפיצוי. איחור במסירה היה הרחבת חזית, שכן כתב התביעה התמקד בעוולות נזיקיות ובתרמית. הפיצוי נפסק בפועל לטובת בנה של המשיבה, שפעל לכל היותר כשלוח, ובלי המחאת זכות. בית משפט השלום לא התייחס לטענה שהמשיבה לא עמדה בחיוביה החוזיים, ומסמכים שהוצגו בדיון לא נשקלו. היעדר טופס 4 הוא פגם בירוקרטי ולא מהותי, ומינוי השמאי מטעם בית המשפט היה התערבות לא ראויה. טענות המשיבה: יש לדחות את הערעור על הסף ולגופו, מאחר שהמערערת לא שילמה את החוב הפסוק. לפי סעיף 15 להסכם, מסירת החזקה מותנית בקבלת טופס 4 ובתשלום מלא, והמערערת לא שילמה פיצוי כלשהו. בנה של המשיבה פעל מכוח ייפוי כוח נוטריוני, והמשיבה נכחה בהליך. טענות המערערת בעניין ייפוי הכוח נדחו בבית משפט השלום כהרחבת חזית. המסמכים החסרים הוצגו על ידי המערערת עצמה, והאחריות לצרפם לתיק הייתה מוטלת עליה.
השאלה המשפטית
האם יש מקום להתערב בפסק דינו של בית משפט השלום, שחייב את המערערת בפיצוי בגין איחור במסירת הדירה לפי חוק המכר (דירות), תשל"ג-1973, ובכלל זה בקביעותיו בעניין טופס 4, הרחבת החזית, השליחות והתנאת ההסכם על הוראות החוק.
מה נקבע
חלק א - נימוקי ההכרעה
בית המשפט דחה את הערעור מעשרה נימוקים:
1. בית המשפט קבע כי פסק דינו של בית משפט השלום מנומק כדבעי ומתייחס לכל הטענות שנדרשו להכרעה, ולכן ניתן היה לדחות את הערעור לפי תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, בלי פירוט נוסף.
2. בית המשפט קבע כי המועד שבו הדירה הייתה מוכנה למסירה, אי הפרת ההסכם על ידי המשיבה וגובה דמי השכירות הריאליים הם קביעות עובדתיות שנקבעו על בסיס התשתית הראייתית. לפי רע"א 46185-12-24 ערכאת הערעור מתערבת בממצאי עובדה ומהימנות רק במקרים חריגים ביותר, ולכן אין מקום להתערב בהם.
3. בית המשפט קבע כי נושא מינוי המומחה נבחן בבקשת רשות ערעור שנדחתה, ואין מקום להתערב בשיקול הדעת הדיוני-ניהולי של בית משפט השלום. בית משפט רשאי בכל עת למנות מומחה מטעמו, גם לאחר שמיעת הוכחות והגשת סיכומים (רע"א 6878/21).
4. בית המשפט קבע כי נושא טופס 4 הועלה כבר בכתב התביעה, וכי בדיון ההוכחות הייתה התייחסות חוזרת ונשנית למועד קבלתו. עדי המערערת נשאלו בעניין, ולכן אין זו הרחבת חזית. בית משפט השלום קבע על בסיס העדויות כי טופס 4 לא ניתן במועד הרלוונטי, ולערכאה הדיונית עדיפות בבחינת העדויות.
5. בית המשפט קבע כי איחור במסירה הוא ליבת כתב התביעה, שכלל טענות מפורשות בנושא זה, ורוב סכום התביעה מורכב מפיצוי בגין איחור במסירה. הטענות בעוולות נזיקיות ובתרמית נדחו במפורש בבית משפט השלום והערעור אינו עוסק בהן. לכן הטענה להרחבת חזית בעניין האיחור שגויה על פניה.
6. בית המשפט קבע כי טענות השליחות, ייפוי הכוח והמחאת זכות התביעה לא נטענו בכתב ההגנה, ולכן המערערת מנועה מלטעון אותן, וכי כבר בבית משפט השלום נקבע בדיון ההוכחות שטענות בעניין ייפוי הכוח הן הרחבת חזית (רע"א 58220-09-25). למעלה מן הצורך, בית המשפט קבע כי לבנה של המשיבה היה ייפוי כוח באישור נוטריון, והמשיבה העידה ונכחה בדיונים, ואין בכך שלא ידעה הכול מידיעה אישית כדי לפגוע ביריבות בינה ובין המערערת.
7. בית המשפט קבע כי בית משפט השלום דן בטענת המערערת שהמשיבה לא עמדה בחיוביה החוזיים ודחה אותה, מאחר שבלי טופס 4 הדירה לא הייתה אמורה להימסר והתשלומים לא היו אמורים להשתלם. בית המשפט קבע גם כי בית משפט השלום לא התעלם מטענת המערערת שלא היה איחור, אלא קבע שהיה איחור למרות טענותיה.
8. בית המשפט קבע כי המסמכים שלא נסרקו הוצגו בדיון על ידי נציג המשיבה ולא על ידי נציג המערערת, וכי בית משפט השלום לא השתית את פסק דינו עליהם. בעידן נט-המשפט אין חובה לנהל תיק פיזי, ובית המשפט מוסמך לדרוש סריקת מסמכים לפי תקנה 176(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018.
9. בית המשפט קיבל את קביעת בית משפט השלום כי ההתנאה בהסכם המכר הייתה לרעת הרוכשת. אין להתנות על הוראות החוק אלא לטובת הרוכש (סעיף 7א(א) לחוק המכר (דירות), תשל"ג-1973), ולכן לא היה מקום לפעול לפי סכום הפיצוי שנקבע בהסכם.
10. בית המשפט קבע כי היעדר טופס 4 אינו פגם בירוקרטי אלא פגם מהותי, שכן לפי סעיף 15 להסכם מסירת הדירה תלויה במתן טופס 4 מהרשות המקומית לאכלוס הבניין. בית המשפט הוסיף כי ברע"א 7404/17 בית המשפט העליון בחר שלא לתת רשות ערעור לאחר שבית משפט השלום ובית המשפט המחוזי בערעור קבעו כי היעדר טופס 4 מהווה פגם מהותי המונע את המסירה כדין.
חלק ב - סעדים והכרעות נוספות
ערעור: נדחה
פיצוי בגין איחור במסירה שנפסק בבית משפט השלום: 134,188 ש"ח, פסק דינו נותר על כנו
הוצאות ושכ"ט עו"ד בערעור: 15,000 ש"ח, על המערערת לטובת המשיבה
עירבון: יחולט ויועבר למשיבה באמצעות בא כוחה
לעיון בתחום: מקרקעין
הערה: זהו סיכום תמציתי בלבד ואינו תחליף לעיון בנוסח המלא; ייתכנו אי-דיוקים. מספר התיק מצוין לעיל, והנוסח המלא והמחייב מצוי במקור.
קראו גם: איחור במסירת בית ותוקפו של הסכם פשרה לשון הרע ברדיו: הבעת דעה מול קביעת עובדה

