חזרה למאמרים

גניבת עין והעתקת דגמי אפנה ללא מוניטין מוכח

פורסם 31 באוקטובר 2026
גניבת עין והעתקת דגמי אפנה ללא מוניטין מוכח

פסק הדין עוסק בערעור על דחיית תביעתה של מעצבת אפנה נגד משיבים שמכרו העתקים של בגדיה, בעילות של גניבת עין ועשיית עושר ולא במשפט.

פסק דין

פרטי הערכאה

פסק דין ע"א 9070/10 טלי דדון-יפרח נ' א.ת סנאפ בע"מ ואחרים. בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים. המשנה לנשיא א' ריבלין, השופט ס' ג'ובראן, השופט ע' פוגלמן.. פסק הדין ניתן ביום י"ח באדר התשע"ב, 12.3.2012.

טענות הצדדים

המערערת, מעצבת אפנה, טענה כי הוכיחה מוניטין בשמלה ובשני דגמי מכנסיים שעיצבה. לטענתה, בבגדי אפנה די במספר חודשים של מכירות אינטנסיביות, והעתקה מדויקת ללא סיבה פונקציונלית מעידה בעצמה על מוניטין ועל חשש להטעיה. עוד טענה כי הבגדים נמכרו בחנויות המשיבים בערבוביה, וכי לא הוכח שנמסר לקונים שמדובר בחיקוי. לעניין עשיית עושר ולא במשפט טענה כי יסודות העילה הוכחו, כי בית המשפט רשאי להעניק סעד השבה מכוח סמכותו הכללית, וכי גובה ההשבה הוא הפיצוי הסטטוטורי הקבוע בסעיף 13 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999. המשיבים סמכו ידיהם על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לטענתם, המערערת לא הוכיחה מוניטין, ייחוד או השקעה בפרסום הדגמים, וחיקוי לגיטימי כל עוד לא נפגעה זכות קניין. עוד טענו כי התווית השונה שהוצמדה לבגדים שוללת חשש להטעיה, וכי הגנה במקרה כזה תיצור מונופול. לגבי עשיית העושר טענו כי המערערת לא הוכיחה זכאות להשבה או פיצוי, וכי ויתרה על צו למתן חשבונות.

השאלה המשפטית

האם העתקת דגמי הבגדים של המערערת מקימה עילה בגין גניבת עין לפי סעיף 1 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999, ועילה בגין עשיית עושר ולא במשפט, כאשר לא נרשם מדגם על הבגדים.

מה נקבע

חלק א - נימוקי ההכרעה

בית המשפט דחה את הערעור משלושה נימוקים:

1. סעיף 1 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999, דורש הוכחת מוניטין בנכס. בית המשפט קבע כי המערערת לא הוכיחה מוניטין בדגמים, משום שהציבור אינו מזהה אותם עימה, הדגמים התבססו על רעיונות שהיו קיימים בשוק, ולא הוצגו נתוני פרסום ומכירות. עצם החיקוי הוא אינדיקציה בלבד ואינו מכריע.

2. סעיף 1 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999, דורש גם חשש להטעיה. בית המשפט קבע כי חשש כזה לא הוכח: המשיבים הפרידו בין הבגדים, הודיעו ללקוחות ששאלו על הפרש המחירים כי מדובר בחיקוי, והתווית נשאה שם שונה מהמותג של המערערת. עצם החיקוי אינו מעיד על חשש להטעיה.

3. עשיית עושר ולא במשפט: בית המשפט קבע כי המערערת לא הביאה נתונים להערכת ההתעשרות, וויתרה על צו למתן חשבונות. סעיף 13 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999, מתיר פיצוי ללא הוכחת נזק רק בגין העוולות הקבועות בחוק זה, ואין לייבאו לסעד השבה. בהסתמך על ע"א 7905/98, על התובע להוכיח את גובה ההשבה במידת ודאות סבירה.

חלק ב - סעדים והכרעות נוספות

ערעור: נדחה

תביעה בגין גניבת עין: נדחתה

תביעה בגין עשיית עושר ולא במשפט: נדחתה

הוצאות ושכר טרחת המשיבים: 15,000 ש"ח, על המערערת

לעיון בתחום: משפט אזרחי

הערה: זהו סיכום תמציתי בלבד ואינו תחליף לעיון בנוסח המלא; ייתכנו אי-דיוקים. מספר התיק מצוין לעיל, והנוסח המלא והמחייב מצוי במקור.

קראו גם: גניבת עין בשיווק מוצרי פרזול ופיצוי סטטוטורי גניבת עין בשם עסק לעבודות מצבה גניבת עין במכירת מסכות שיער מזויפות

מאמרים נוספים שיעניינו אותך

יש לכם שאלות בנושא?

אנחנו כאן לעזור. השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם לשיחת ייעוץ ראשונית.

צור קשר עכשיו