חזרה למאמרים

גניבת עין במכירת מסכות שיער מזויפות

פורסם 1 בנובמבר 2026
גניבת עין במכירת מסכות שיער מזויפות

פסק הדין עוסק בתביעת חברה המשווקת מוצרי טיפוח לשיער נגד מי שהפיץ בישראל מסכות שיער מזויפות, בשאלת העוולה ובשאלת הפיצוי הסטטוטורי לפי חוק עוולות מסחריות.

פסק דין

פרטי הערכאה

פסק דין בת"א 25910-02-16 L'OREAL. נ' חודדה. בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו, כבוד השופטת נועה גרוסמן. פסק הדין ניתן ביום י' אייר תשע"ט, 15 מאי 2019.

טענות הצדדים

התובעת, חברה צרפתית המשווקת מוצרי טיפוח לשיער, טענה כי הנתבע הפיץ בישראל מסכות הזנה מזויפות הנושאות את סימני המסחר שלה. לטענתה, הנתבע גרם לה נזק ישיר, כשלקוחות רכשו ממנו מוצר מזויף במקום מוצר אמיתי, ונזק עקיף, בשחיקת ערך המוצרים המקוריים. התובעת ביססה את תביעתה על חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999, ולא על פקודת סימני מסחר. היא עתרה לצו מניעה קבוע, לצו עשה ולחשבונות, וביקשה פיצוי סטטוטורי ברף העליון משיקולי הרתעה. סכום התביעה הועמד על 300,000 ₪ לצורכי אגרה בלבד. התובעת הסתמכה בין היתר על עדות חוקרת פרטית שהקליטה את שיחתה עם הנתבע. הנתבע אישר שמכר מוצרי שיער, אך טען שפעל בתום לב וברכישה בתמורה. לדבריו, הוא רכש "סטוק" מאנשים מכפר טמרה בלי לדעת שהמוצרים מזויפים. הוא טען כי מדובר באירוע בודד של מכירת 12 ארגזים, וכי הולך שולל. הוא תקף את תמלול ההקלטה ואת אמינות החוקרת, וטען שהשיחה התנהלה באווירה אינטימית. לחלופין ביקש להעמיד את הפיצוי על רווחו מהמכירה, 2,880 ₪.

השאלה המשפטית

האם הנתבע, שרכש ומכר מסכות שיער מזויפות של התובעת, ביצע עוולת גניבת עין לפי חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999, חרף טענת תום הלב שלו, ומהו שיעור הפיצוי הסטטוטורי ההולם.

מה נקבע

חלק א - נימוקי ההכרעה

בית המשפט קיבל את התביעה מארבעה נימוקים, והאחרון בהם נאמר למעלה מן הצורך:

1. מוניטין, לפי סעיף 1 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999: בית המשפט קבע כי למוצר מוניטין רב. זה הוכח מעדויות התובעת ומעדות הנתבע עצמו, וכן מכך שהמוצר זויף כדי ליהנות ממוניטינו.

2. הטעיה, לפי סעיף 1 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999: לפי המבחן המשולש, המוצרים עוצבו כך שיחזו כזהים למקוריים, נמכרו למספרות, והנתבע הודה בהליך הפלילי שהם מזויפים. הרשעה זו קבילה בהליך האזרחי לפי סעיף 42 א' לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971.

3. תום הלב אינו מועיל בעוולת גניבת עין, לפי סעיף 1 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999: בית המשפט קבע כי רכיב תום הלב אינו נחוץ כלל לביסוס האחריות בעוולה זו, ולכן טענת הנתבע כי פעל בתום לב ובתמורה אינה מועילה לו.

4. למעלה מן הצורך, לפי פקודת סימני מסחר [נוסח חדש], תשל"ב-1972: בית המשפט קבע כי הנתבע ידע או היה עליו לדעת שהמוצרים מזויפים, ולכל הפחות עצם עיניו, ולכן גם לפי הפקודה, ששוללת את הגנת תום הלב ממי שידע או היה עליו לדעת, היה נכשל. בית המשפט נשען על רכישה במזומן ממוכרים שלא נקבו בשמם המלא, על פער מחירים ועל שגיאות כתיב במדבקות האריזה.

חלק ב - סעדים והכרעות נוספות

תביעה לפי חוק עוולות מסחריות: התקבלה

פיצוי סטטוטורי לפי סעיף 13 לחוק עוולות מסחריות: 50,000 ₪ לתובעת, מחצית מהמקסימום, כי מכירת 12 ארגזים נחשבה הפרה אחת, הנזק היה מועט והנתבע הורשע בפלילים

שכר טרחת עו"ד: 25,000 ₪ לתובעת, צמוד למדד ונושא ריבית, בתוספת אגרות משפט א' ו-ב'

סעד חשבונות: התייתר

צו מניעה קבוע וצו עשה: הוסדרו בפסק דין חלקי מיום 7.11.16

לעיון בתחום: משפט אזרחי

הערה: זהו סיכום תמציתי בלבד ואינו תחליף לעיון בנוסח המלא; ייתכנו אי-דיוקים. מספר התיק מצוין לעיל, והנוסח המלא והמחייב מצוי במקור.

קראו גם: גניבת עין והפרת זכויות במותג בחנות בגדי ילדים

מאמרים נוספים שיעניינו אותך

יש לכם שאלות בנושא?

אנחנו כאן לעזור. השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם לשיחת ייעוץ ראשונית.

צור קשר עכשיו