התובעות, חברות לייצור ושיווק מערכות אלומיניום, טענו כי הנתבעים משווקים בישראל מוצרי פרזול הזהים למוצרים שלהן. בית המשפט נדרש לשאלה אם הוכחה עוולת גניבת עין, לשיעור הפיצוי ללא הוכחת נזק ולחיובם האישי של בעלי העסקים הנתבעים.
פסק דין
פרטי הערכאה
פסק דין ת"א 61624-12-14 קליל תעשיות בע"מ ואח' נ' Milano for Aluminum & shutter ואח'. בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו, כבוד השופטת תמר אברהמי. פסק הדין ניתן ביום כ' ניסן תש"פ, 14 אפריל 2020.
טענות הצדדים
התובעות, חברות לייצור ושיווק מערכות אלומיניום, טענו כי הנתבעים מייבאים או מייצרים בגדה המערבית מוצרי פרזול הזהים עד לפרטים הקטנים למוצרים שלהן ולמדגמים הרשומים שלהן, ומשווקים אותם בישראל. לטענתן, השיווק נעשה באמצעות קטלוגים, חלקם בעברית, ובאמצעות סוכן. עוד נטען כי הנתבעים עושים שימוש בסימני מסחר של התובעת 1. בסיכומיהן ויתרו התובעות על דרישת חשבונות ועתרו לפיצוי סטטוטורי ללא הוכחת נזק, ובנוסף לחיוב אישי של הנתבעים 7 ו-8.
לעומת זאת, הנתבעים טענו כי מעולם לא ייצרו, הציעו או מכרו בישראל סחורה מפרה, וכי הם שורבבו להליך ללא עילה כדי להפעיל עליהם לחץ כספי. לטענתם, התמונות בקטלוגים אינן מלמדות על מכירה בפועל, אין להם קשר לסוכן, והתובעות לא עמדו בנטל ההוכחה משום שלא הגישו חוות דעת מומחה. הם הוסיפו כי אין לייחס אחריות אישית לנתבעים 7 ו-8 בשל עקרון האישיות המשפטית הנפרדת של תאגיד.
השאלה המשפטית
האם הנתבעים 2 ו-3, ובעליהם הנתבעים 7 ו-8, עוולו כלפי התובעות בעוולת גניבת עין לפי חוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999 בשיווק מוצרים הנחזים כמוצרי התובעות בישראל. אם כן, מה היקף הפיצוי הסטטוטורי שיש לפסוק, והאם יש לחייב אישית את הנתבעים 7 ו-8.
מה נקבע
חלק א - נימוקי ההכרעה
בית המשפט קבע כי הנתבעים ביצעו כלפי התובעות עוולת גניבת עין, וחייב גם את בעלי העסקים הנתבעים באופן אישי, משלושה נימוקים:
א. מוניטין התובעות: לפי סעיף 1 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999, היסוד הראשון של העוולה הוא מוניטין. בית המשפט קבע כי המוניטין של התובעות הוצהר, לא הוכחש ולא היה שנוי במחלוקת, ועדי הנתבעים עצמם העלו אותו על נס: הנתבע 7 אמר בפגישה המוסרטת כי בשוק שומעים תמיד את שמה של התובעת 1, ובחקירתו השווה את מוצרי התובעות למרצדס.
ב. חשש להטעיית הציבור: לפי סעיף 1 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999, היסוד השני הוא חשש סביר להטעיה. בית המשפט קבע כי הקטלוגים, חלקם בעברית, כללו מוצרים הנחזים כמוצרי התובעות וסימני מסחר שלהן, כי הסוכן שיווק מוצרים כאלה בישראל מטעם הנתבעים 2 ו-3, וכי הנתבע 7 אישר בפגישה מוסרטת שהוא מייבא או מייצר מוצרים דומים. המוצרים דומים עד זהים למוצרים המקוריים, ולכן מתקיים מבחן המראה, וגם בהיעדר שם התובעות על המוצרים המכלול תומך בחשש אובייקטיבי להטעיה. הנתבעים לא הרימו את הנטל לשכנע כי הלקוחות המקצועיים אינם עלולים להיות מוטעים, והראיות מבססות כוונת חיקוי. בית המשפט קבע עוד כי היעדר המקוריות של המוצרים הוכח בעדות המנהל המסחרי של התובעת 1 ובהצהרות הנתבעים עצמם, ללא צורך בחוות דעת מומחה.
ג. אחריות אישית של הבעלים: בית המשפט קבע כי הנתבעים 7 ו-8 הם הרוח החיה בעסקים הנתבעים, וכי כל הנעשה בהם נעשה בידיעתם, באישורם ובאחריותם, ולכן, ככל שהעסקים הם חברות, יש מקום לחיובם האישי.
חלק ב - סעדים והכרעות נוספות
פיצוי ללא הוכחת נזק בגין גניבת עין (סעיף 13 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999), הנתבעים 2 ו-7 ביחד ולחוד: 625,000 ₪ לתובעות
פיצוי ללא הוכחת נזק בגין גניבת עין, הנתבעים 3 ו-8 ביחד ולחוד: 350,000 ₪ לתובעות
אופן חישוב הפיצוי: בית המשפט ראה בכל זכות מוגנת שהופרה הפרה נפרדת, הביא בחשבון מדגמים ופטנטים שפקעו, והפריד בין שני העסקים הנתבעים בקביעת הסכום
הוצאות התובעות, הנתבעים 2, 3, 7 ו-8 ביחד ולחוד: 200,000 ₪
לעיון בתחום: משפט אזרחי מסחרי
הערה: זהו סיכום תמציתי בלבד ואינו תחליף לעיון בנוסח המלא; ייתכנו אי-דיוקים. מספר התיק מצוין לעיל, והנוסח המלא והמחייב מצוי במקור.