פסק דין בתביעת לשון הרע שהוגשה בגין קללות וגידופים שנאמרו במהלך סכסוך עבודה, ובו נבחן אם ביטויים שנאמרו בשעת כעס מקימים עילה לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965.
פסק דין
פרטי הערכאה
פסק דין ת"א 18189-04-24 לינצקי נ' בן דוד ואח'. בית משפט השלום בחיפה, כב' השופטת הבכירה כאמלה ג'דעון. פסק הדין ניתן ביום כ"א חשוון תשפ"ז, 01 נובמבר 2026.
טענות הצדדים
התובע, מנהל התפעול בחברה ומי שהיה הממונה הישיר על הנתבע, טען כי הנתבע הפיץ נגדו חמישה פרסומים פוגעניים בימים 26.2.2024 עד 3.3.2024, ובהם כינויים כמו "נאצי", "אפס" ו"קוקסינל", בנוכחות עובדי החברה. לטענתו, מדובר בדפוס שיטתי ומתמשך שנועד להשפילו, לשלול את סמכותו ולהמריד עובדים נגדו. כל אירוע מהווה פרסום עצמאי, וההגנות שבסעיפים 14 ו-15 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 אינן חלות. עוד טען כי הנתבעת פגעה בו בפרסום אחד, כשצעקה עליו קללות והשליכה עליו חפצים בשיחה ביום 29.2.2024. הוא עתר לפיצוי ללא הוכחת נזק בסך 424,000 ₪. הנתבעים הכחישו חלק מהמיוחס להם, וטענו כי הדברים נאמרו ב"עידנא דריתחא" במהלך סכסוך עבודה ואינם לשון הרע. הנתבע הוסיף כי התובע פעל להשפילו ולפטרו מיד עם מינויו, ובסופו של דבר הוא נאלץ להתפטר לאחר 26 שנות עבודה. הנתבעת טענה כי מדובר באירוע נקודתי אחד שנאמר בשעת כעס, לאחר הטרדות ואלימות מילולית מצד התובע, ובהן הטרדות בעלות אופי מיני.
השאלה המשפטית
האם קללות וגידופים שהוטחו בתובע על ידי שני הנתבעים בשעת כעס ובמהלך סכסוך עבודה מהווים לשון הרע המקימה עילת תביעה לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965.
מה נקבע
חלק א - נימוקי ההכרעה
בית המשפט דחה את התביעה נגד שני הנתבעים מארבעה נימוקים:
1. בית המשפט קבע כי השאלה אם ביטוי הוא לשון הרע לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 נבחנת באופן אובייקטיבי, לפי האופן שבו האדם הסביר תופס אותו בהקשרו ובנסיבותיו. כוונת המפרסם והבנת הנפגע אינן רלוונטיות. הוא נשען על ע"א 6903/12, ע"א 1104/00 ורע"א 10520/03.
2. בית המשפט קבע כי הקללות של הנתבע נאמרו בלהט הרגע ובעידנא דריתחא, במהלך סכסוך עבודה סוער על רקע נהלי עבודה וקבלת סחורה. לפיכך השומע הסביר לא היה מייחס לביטויים משמעות עובדתית על אופיו או כישוריו של התובע. הוא נשען על רע"א 10520/03 ועל ת"א 1594/06, שלפיהם פרסום בשעת כעס ומריבה מתפרש כביטוי של כעס ואינו מקים אחריות לפי החוק.
3. בית המשפט דחה את טענת התובע לרדיפה שיטתית. הוא קבע כי כל האמירות נאמרו בטווח קצר, מ-26.2.2024 עד 3.3.2024, ולכן הן מעידות על הסלמה מהירה של סכסוך ולא על מסע מתוכנן.
4. בית המשפט קבע כי גם אמירות הנתבעת נאמרו בפרץ כעס בשיחת תיאום ציפיות ביום 29.2.2024, והשומע הסביר היה מבין אותן כפרץ חולף ולא כמצג עובדתי. הוא הוסיף כי הצהרת החרטה שלה בדיון ביום 14.09.2025 מחזקת את אופיו של האירוע כהתפרצות רגעית.
חלק ב - סעדים והכרעות נוספות
התביעה נגד הנתבע: נדחתה
התביעה נגד הנתבעת: נדחתה
פיצוי ללא הוכחת נזק שנתבע: 424,000 ₪ נדחה
טענת הנתבעת להטרדה מינית מצד התובע: נדחתה כגרסה כבושה שלא נטענה בזמן אמת
הוצאות: כל צד יישא בהוצאותיו
לעיון בתחום: לשון הרע
הערה: זהו סיכום תמציתי בלבד ואינו תחליף לעיון בנוסח המלא; ייתכנו אי-דיוקים. מספר התיק מצוין לעיל, והנוסח המלא והמחייב מצוי במקור.
קראו גם: תביעת לשון הרע של דמות ציבורית נגד עובדת לשעבר כינוי גנאי "עבריינים" בשיחה טלפונית ולשון הרע השבת תשלומי הורים בגנים קיבוציים של עירייה כינוי "פדופיל" ברשת חברתית בשיח מתלהם: לשון הרע

