פסק דין בתביעת לשון הרע ופגיעה בפרטיות שהגישה אשת ראש הממשלה נגד עובדת לשעבר במעון, בגין שני ריאיונות שבהם תיארה הנתבעת את יחסה של התובעת אליה.
פסק דין
פרטי הערכאה
פסק דין בת"א 39632-06-20 נתניהו נ' גנסיה ואח'. בית משפט השלום בתל אביב -יפו, כבוד השופט רונן אילן. פסק הדין ניתן ביום כ"א חשוון תשפ"ז, 01 נובמבר 2026.
טענות הצדדים
התובעת, אשת ראש הממשלה, תבעה פיצויים בסך 200,000 ₪ ללא הוכחת נזק בגין הוצאת לשון הרע ופגיעה בפרטיות. התביעה נסמכה על שני פרסומים של הנתבעת, עובדת לשעבר במעון ראש הממשלה: ריאיון לעיתונאית ביום 23.12.19 וריאיון בתכנית טלוויזיה ביום 5.5.20. בשניהם תיארה הנתבעת את יחסה של התובעת כלפיה כ"גיהינום" והביאה דוגמאות לכינויי גנאי, לצעקות ולהנפת מגהץ. התובעת טענה שהדברים כזבים ומכפישים, ושהם חלק ממסע סחטנות לקראת תביעה בבית הדין לעבודה. לדבריה, הנתבעת עצמה התנצלה בכתב על תלונותיה, והפרסומים הפרו הסכם סודיות עליו חתמה. הנתבעת אינה מכחישה את הפרסומים. לטענתה אין בהם לשון הרע, והתביעה היא תביעת השתקה. לחלופין, עומדות לה הגנות: פרסום מותר, אמת בפרסום ותום לב. הפרסום הראשון היה תגובה לדברי התובעת בעדותה בהליך אחר, והפרסום השני בא בעקבות תביעות הדדיות. עוד טענה שהסכם הסודיות אינו מופנה לתובעת ושאין בפרסומים פגיעה בפרטיות.
השאלה המשפטית
האם הפרסומים של הנתבעת על יחסה של התובעת אליה מהווים לשון הרע או פגיעה בפרטיות, ואם כן, האם עומדת לנתבעת הגנת אמת בפרסום או הגנת תום הלב.
מה נקבע
חלק א - נימוקי ההכרעה
בית המשפט דחה את התביעה משני נימוקים, השני מהם נימוק חלופי:
בית המשפט קבע כי הפרסומים מהווים לשון הרע, משום שהם מציגים את התובעת כמי שנוהגת בגסות כלפי עובדים במעון, וזאת כחלק ממסע פרסומים רחב. התביעה נדחתה בשל ההגנות הבאות:
1. הגנת אמת בפרסום, סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965: בית המשפט קבע כי הנתבעת הוכיחה שדבריה היו אמת, וכי יש עניין ציבורי ביחסה של התובעת לעובדי המעון. הטעם: עדות הנתבעת, עדות עובדת לשעבר שתיארה יחס דומה, ומכתב ההתנצלות. העסקת הנתבעת נמשכה אחריו, ולכן הוא אינו מתיישב עם טענת התובעת שהתלונות כזב, והנתבעת התפטרה מיוזמתה.
2. הגנת תום הלב, סעיפים 15(3) ו-15(10) ו-16 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965, כנימוק חלופי גם אם הדברים לא היו אמת: בית המשפט קבע כי חזקת תום הלב לא נסתרה. הנתבעת התלוננה תחילה לממונים עליה ולא לתקשורת. הפרסום הראשון היה תגובה לדברי התובעת בעדותה, שכינתה אותה "שקרנית". הפרסום השני נעשה לאחר הגשת התביעות ההדדיות. מספר הדוגמאות בפרסומים מצומצם.
חלק ב - סעדים והכרעות נוספות
תביעה בעילת לשון הרע: נדחתה
תביעה בעילת פגיעה בפרטיות לפי חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981: נדחתה; הטענה נזנחה בסיכומים, לא צוינה חלופה בסעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981, והסכם הסודיות אינו מופנה לתובעת
טענת הנתבעת לתביעת השתקה: נדחתה; נזנחה בסיכומים ולא הורם הנטל
הגנת פרסום מותר לפי סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965: נדחתה; הפרסומים לא נעשו תוך כדי דיון
הוצאות: 10,000 ₪ שהתובעת תשלם לנתבעת, בהתחשב גם בהתנהלות הנתבעת בכתב ההגנה ובהגשת הסיכומים
לעיון בתחום: לשון הרע
הערה: זהו סיכום תמציתי בלבד ואינו תחליף לעיון בנוסח המלא; ייתכנו אי-דיוקים. מספר התיק מצוין לעיל, והנוסח המלא והמחייב מצוי במקור.
קראו גם: קללות בסכסוך עבודה ועילת לשון הרע כינוי גנאי "עבריינים" בשיחה טלפונית ולשון הרע

