התובע טען כי הוא זכאי ל-13% מזכויותיה של נתבעת 3 בפרויקט כריית זהב בחוף השנהב. לטענתו, 10% מגיעים לו מכוח מזכר הבנות משנת 2015 מול חברת GGP, בטענה שהנתבעים 1 ו-2 חבים אישית וכי נתבעת 3 קשורה אליהם; ו-3% נוספים מכוח מזכר הבנות משנת 2017 מול נתבעת 3, בגין השגת שותף בתנאים מוסכמים ומניעת ביטול רישיונות.
פסק דין
פרטי הערכאה
פסק דין ת"א 22424-05-20 חדד נ' טייר ואח'. בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, לפני כבוד השופטת הלית סילש. פסק הדין ניתן ביום כ"ד אלול תשפ"ו, 06 ספטמבר 2026.
טענות הצדדים
התובע טען כי הוא זכאי ל-13% מזכויותיה של נתבעת 3 בפרויקט כריית זהב בחוף השנהב. לטענתו, 10% מגיעים לו מכוח מזכר הבנות משנת 2015 מול חברת GGP, בטענה שהנתבעים 1 ו-2 חבים אישית וכי נתבעת 3 קשורה אליהם; ו-3% נוספים מכוח מזכר הבנות משנת 2017 מול נתבעת 3, בגין השגת שותף בתנאים מוסכמים ומניעת ביטול רישיונות.
הנתבעים טענו כי מזכרי ההבנות נחתמו מול ישויות משפטיות נפרדות ואין יריבות אישית. נטען כי מזכר ההבנות משנת 2017 היה מותנה בהצלחה, והתובע כשל בהשגת התנאים הנדרשים (תנאי ההסכם שנחתם היו נחותים מהנדרש) ולא הוא שהביא לחידוש הרישיונות.
השאלה המשפטית
האם התובע זכאי לאחוזים מפרויקט כריית הזהב מכוח מזכרי ההבנות, והאם יש עילה להרמת מסך ההתאגדות ולחיוב אישי של הנתבעים?
מה נקבע
חלק א - נימוקי ההכרעה
בית המשפט דחה את התביעה מן הנימוקים הבאים:
א. היעדר התחייבות אישית של נתבע 2: בית המשפט קבע כי נתבע 2 לא חתם על מזכר ההבנות משנת 2015, לא הוכח כי פעל בשם חברת GGP, ולא נטל על עצמו התחייבויות אישיות.
ב. GGP לא נתבעה ועמדה בהתחייבויותיה: בית המשפט קבע כי חברת GGP עצמה לא נתבעה, והתובע אף אישר כי היא עמדה בהתחייבויותיה כלפיו. נקבע כי לא ניתן לטעון לחבות של שלוח מקום בו אין חבות של השולח עצמו.
ג. פרויקט אפמה אינו פרויקט של GGP: בית המשפט קבע כי למרות שנתבע 1 נטל התחייבויות אישיות בשם GGP, לא הוכח קשר תאגידי בין GGP לבין נתבעת 3, ולא הוכח כי פרויקט אפמה הוא פרויקט של GGP או של ישות הפועלת בשמה.
ד. הרמת מסך ההתאגדות: בית המשפט דחה את הטענה להרמת מסך ההתאגדות, וקבע כי היא מהווה הרחבת חזית אסורה. לגופו של עניין נקבע כי לא התקיימו התנאים החריגים המצדיקים הרמת מסך לפי סעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט-1999. בנוסף, בית המשפט קבע כי הרמת מסך בחברה זרה מתאפשרת רק אם הוכח שהדבר מותר לפי דיני מקום ההתאגדות, והתובע לא הוכיח את הדין הזר.
ה. התנהלות התובע בזמן אמת: בית המשפט קבע כי התנהלות התובע בזמן אמת, כפי שהשתקפה בתכתובות, מלמדת כי הוא עצמו לא סבר שהוא זכאי ל-10% מפרויקט אפמה מכוח מזכר ההבנות משנת 2015.
ו. אי-עמידה בתנאי מזכר ההבנות השני: בית המשפט קבע כי התובע לא עמד בתנאי מזכר ההבנות משנת 2017, שכן תנאי ההתקשרות עם חברת טרנגה לא היו זהים או דומים לאלו שסוכמו עם חברת ריזולוט (אשר כללו 36% free carry), אלא היו נחותים משמעותית.
ז. סוגיית ביטול הרישיונות: בית המשפט דחה את הטענה בעניין ביטול הרישיונות, וקבע כי התובע לא הוכיח שנושא חידוש הרישיונות היה תנאי לקבלת שכר טרחה באף אחד ממזכרי ההבנות, וממילא לא הוכיח כי הוא זה שהביא בפועל לחידושם.
חלק ב - סעדים והכרעות נוספות
תביעה כספית וסעד הצהרתי: נדחו
הוצאות שישלם התובע לנתבע 1: 70,000 ₪
הוצאות שישלם התובע לנתבע 2: 50,000 ₪
הוצאות שישלם התובע לנתבעת 3: 70,000 ₪
לעיון בתחום: משפט אזרחי
הערה: זהו סיכום תמציתי בלבד ואינו תחליף לעיון בנוסח המלא; ייתכנו אי-דיוקים. מספר התיק מצוין לעיל, והנוסח המלא והמחייב מצוי במקור.