המדינה אינה עורכת נישואין אזרחיים לבני זוג יהודים תושבי ישראל, שכן ענייני הנישואין והגירושין של יהודים בישראל נתונים לשיפוט הייחודי של בתי הדין הרבניים לפי סעיף 1 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953. עם זאת, זוגות שנישאו בנישואין אזרחיים בחו"ל, לרבות טקסים מרחוק מסוג נישואי יוטה, נרשמים במרשם האוכלוסין. הרישום עצמו הוא פעולה מינהלית-סטטיסטית, ולפי הלכת פונק-שלזינגר (בג"ץ 143/62) הוא אינו קובע את תוקף הנישואין לגופו. שאלת ההכרה המהותית בנישואים אזרחיים שנערכו בחו"ל נדונה בפסיקה מאוחרת יותר, ובהם בג"ץ 2232/03.
שיפוט בתי הדין הרבניים על נישואין וגירושין
סעיף 1 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953, קובע כי ענייני הנישואין והגירושין של יהודים בישראל, אזרחי המדינה או תושביה, יהיו בשיפוטם הייחודי של בתי דין רבניים. סעיף 2 לאותו חוק מוסיף כי נישואין וגירושין של יהודים ייערכו בישראל על פי דין תורה. משמעות ההסדר היא שאין בישראל מסלול של נישואין אזרחיים לבני זוג יהודים המבקשים להינשא בתוך הארץ, וכי עריכת הנישואין וכן התרתם בגט כפופות לדין הדתי ולסמכות בית הדין הרבני. מסגרת זו חלה על בני זוג ששניהם יהודים, וממנה נגזרות שאלות רבות שמתעוררות סביב זוגות המבקשים חלופה אזרחית. בשל היעדר מסלול פנימי, זוגות רבים בוחרים להינשא מחוץ לישראל או לבסס את יחסיהם על מעמד של ידועים בציבור, ושתי דרכים אלה מעוררות שאלות נפרדות של רישום ושל הכרה מהותית שיידונו בהמשך. חשוב להבחין בין שאלת עריכת הנישואין לבין שאלת התרתם, שכן גם כאשר זוג נישא מחוץ לישראל, אופן סיום הקשר עשוי להישאר כרוך בשאלה מי מוסמך להתירו. הבחנה זו ממחישה כי סמכות בתי הדין הרבניים אינה שאלה טכנית בלבד, אלא מעצבת את המסלול המשפטי שבו בוחרים בני זוג לאורך חייהם המשותפים.
רישום במרשם האוכלוסין והלכת פונק-שלזינגר
זוגות שנישאו בנישואין אזרחיים בחו"ל פונים לרשות האוכלוסין כדי להירשם כנשואים במרשם האוכלוסין. לפי הלכת פונק-שלזינגר, שנקבעה בבג"ץ 143/62, פקיד הרישום ממלא תפקיד מינהלי-סטטיסטי, ותפקידו לרשום את הנתונים המוצגים לפניו על יסוד תעודה ציבורית, ולא להכריע בשאלת תוקפם המהותי של הנישואין. משמעות הדבר היא שרישום זוג כ"נשוי" במרשם אינו קובע כשלעצמו כי הנישואין תקפים על פי הדין החל, אלא משקף את קיומו של אקט פורמלי שנערך בחו"ל. הבחנה זו בין הרישום המינהלי לבין המעמד המהותי חשובה, משום שהיא מבהירה כי המרשם אינו בית משפט ואינו מכריע בסוגיות של תוקף. שאלת ההכרה המהותית בנישואים אזרחיים שנערכו כדין במדינה זרה נדונה בפסיקה מאוחרת, ובכללה בג"ץ 2232/03, שבמסגרתה נבחנה נכונות ההכרה בנישואין אזרחיים של בני זוג יהודים שנערכו מחוץ לישראל.
ידועים בציבור וברירת הדין ברכוש
לצד מסלול הנישואין האזרחיים בחו"ל, המשפט הישראלי מקנה זכויות רבות לבני זוג המקיימים חיי משפחה מבלי להינשא, המכונים ידועים בציבור. כך למשל, סעיף 55 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965, מקנה לבן הזוג שנותר בחיים, שעמד בתנאי הסעיף, את חלק הירושה שהיה זוכה בו כבן זוג, ובלבד שבשעת הפטירה לא היה אחד מהם נשוי לאחר. הכרה בזכויות אינה מותנית אפוא בהכרח בקיום טקס נישואין. בהיבט הרכושי, סעיף 15 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973, קובע כלל של ברירת דין, ולפיו על יחסי הממון בין בני זוג יחול חוק מושבם בשעת עריכת הנישואין, ובני הזוג רשאים בהסכם לקבוע ולשנות יחסים אלה בהתאם לחוק מושבם בשעת עשיית ההסכם. כללים אלה ממחישים כי גם כאשר הנישואין נערכו בחו"ל, שאלות הרכוש והירושה נבחנות לפי מקורות הדין הרלוונטיים ואינן נגזרות אך ורק מעצם הרישום. בשל ריבוי המקורות המשפטיים הנוגעים לרכוש, לירושה ולמעמד האישי, זוגות שבחרו במסלול אזרחי או במעמד של ידועים בציבור נדרשים לעיתים לברר את מכלול הדינים החלים עליהם, ולא להסתפק בהנחה כי הרישום כשלעצמו מסדיר את כל היבטי חייהם המשותפים.
שאלות נפוצות
האם נישואים אזרחיים שנערכו בחו"ל מוכרים בישראל?
זוגות שנישאו בנישואין אזרחיים בחו"ל נרשמים במרשם האוכלוסין, אך לפי הלכת פונק-שלזינגר (בג"ץ 143/62) הרישום הוא מינהלי ואינו קובע את תוקף הנישואין לגופו. שאלת ההכרה המהותית נדונה בפסיקה מאוחרת יותר, ובכללה בג"ץ 2232/03. מדובר בסוגיה עובדתית ומשפטית שראוי לבחון לגבי כל מקרה לפי נסיבותיו.
האם ניתן לערוך נישואין אזרחיים בתוך ישראל?
לפי סעיף 1 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953, ענייני הנישואין והגירושין של יהודים בישראל נתונים לשיפוטם הייחודי של בתי הדין הרבניים. סעיף 2 מוסיף כי נישואין וגירושין של יהודים ייערכו בישראל על פי דין תורה, ומכאן שאין בארץ מסלול נישואין אזרחיים לבני זוג יהודים.
מהו מעמד ידועים בציבור בהקשר זה?
ידועים בציבור הם בני זוג המקיימים חיי משפחה במשק בית משותף בלי להיות נשואים זה לזה. הדין מקנה להם זכויות רבות, ובכללן זכות ירושה לבן הזוג שנותר בחיים לפי סעיף 55 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965, בהתקיים תנאי הסעיף. מעמד זה אינו זהה לנישואין, ותנאיו נבחנים לפי הנסיבות.
כיצד נקבע הדין החל על הרכוש בנישואים אזרחיים?
סעיף 15 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973, קובע כי על יחסי הממון בין בני זוג יחול חוק מושבם בשעת עריכת הנישואין, ובני הזוג רשאים בהסכם לשנות זאת בהתאם לחוק מושבם בשעת עשיית ההסכם. לפיכך יש לבחון את מקום המושב ואת תוכן ההסכם, ככל שקיים, לצורך זיהוי הדין החל.
סוגיית ההכרה בנישואים אזרחיים משלבת שאלות של רישום מינהלי, של מעמד מהותי ושל ברירת דין, ולעיתים גם שאלה נפרדת של אופן התרת הקשר, שעשוי לחייב פנייה לבית הדין הרבני או למסלול אזרחי בהתאם לנסיבות. הבחנה בין רישום במרשם האוכלוסין לבין תוקף מהותי מסייעת להבין את המצב המשפטי, ואולם היישום הקונקרטי תלוי בעובדות כל מקרה ובמקורות הדין הרלוונטיים לו.
קראו גם: הסכם פונדקאות והורות: ההליך המשפטי בישראל אימוץ ילדים בישראל: ההליך והתנאים