בעל דין רשאי לייצג את עצמו בבית המשפט, ואינו חייב להיות מיוצג על ידי עורך דין. חוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961, שומר לעורכי הדין את הפעולה של ייצוג אדם אחר בפני בתי משפט, אך אינו אוסר על אדם לייצג את עצמו. עם זאת, ייצוג עצמי כרוך בסיכונים ממשיים הנובעים מהיכרות חלקית עם סדרי הדין, עם דיני הראיות ועם הדין המהותי. הבנת היקף הזכות לצד הסיכונים חשובה לכל מי ששוקל לנהל הליך ללא עורך דין.
הזכות לייצוג עצמי
סעיף 20 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961, קובע כי ייצוג אדם אחר וכל טיעון ופעולה אחרת בשמו לפני בתי משפט הם פעולות ייחודיות השמורות לעורכי דין. משמעות הדבר היא שאדם אינו רשאי לייצג אדם אחר בבית המשפט אם אינו עורך דין, אך ההגבלה חלה על ייצוג הזולת בלבד. מכאן שבעל דין רשאי לייצג את עצמו: הוא יכול להגיש כתבי טענות, להופיע לדיונים, לחקור עדים ולטעון בשמו. הזכות לייצוג עצמי היא ביטוי לזכות הגישה לערכאות, המאפשרת לכל אדם לפנות לבית המשפט לבירור עניינו. יחד עם זאת, בית המשפט מחיל על בעל דין המייצג את עצמו את אותם כללי סדר דין וראיות החלים על צד מיוצג, ואינו פוטר אותו מהם בשל היעדר ייצוג.
היכן נפוץ ייצוג עצמי
ייצוג עצמי נפוץ במיוחד בבית המשפט לתביעות קטנות. סעיף 63 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, קובע כי בתביעות קטנות ייצוג בעל דין על ידי עורך דין ייעשה רק ברשות בית המשפט ומטעמים מיוחדים שיירשמו. הליך זה עוצב מלכתחילה כדי לאפשר לאזרח לברר תביעה כספית בסכום מוגבל בעצמו, בעלות נמוכה וללא צורך בייצוג משפטי. גם בהליכים אזרחיים אחרים, ובחלק מן ההליכים המנהליים, רשאי אדם לנהל את עניינו בעצמו. עם זאת, ככל שההליך מורכב יותר מבחינה משפטית או עובדתית, וככל שהסכום או הזכות שבמחלוקת משמעותיים יותר, כך גובר המשקל של שיקול הייצוג המקצועי. הבחירה בייצוג עצמי מתאימה בעיקר להליכים פשוטים יחסית שבהם התועלת מייצוג אינה עולה על עלותו.
הסיכונים והשיקולים בייצוג עצמי
הסיכון המרכזי בייצוג עצמי נעוץ בכך שבעל הדין נדרש להכיר את סדרי הדין ואת דיני הראיות, שהם מורכבים ודורשים ידע מקצועי. אי עמידה במועדים דיוניים, ניסוח לקוי של כתבי טענות, כשל בהגשת ראיות קבילות או בהצגתן כראוי, וחוסר היכרות עם נטל ההוכחה ועם הדין המהותי - כל אלה עלולים לפגוע בסיכויי ההליך, לעיתים באופן בלתי הפיך. בעל דין המייצג את עצמו נמדד לפי אותם כללים החלים על צד מיוצג, ובית המשפט אינו משמש לו יועץ. לכן, גם כאשר קיימת זכות לייצוג עצמי, מומלץ לשקול את מורכבות ההליך, את הסיכון הכרוך בו ואת המשאבים העומדים לרשות בעל הדין. במקרים המתאימים, ייעוץ נקודתי מעורך דין, גם ללא ייצוג מלא, עשוי לסייע בקבלת החלטה מושכלת. שיקול נוסף הוא הפער בכוחות: כאשר הצד שכנגד מיוצג על ידי עורך דין מנוסה, בעל דין המנהל את עניינו בעצמו עלול למצוא עצמו בעמדת נחיתות בהיבטים דיוניים ומקצועיים, גם אם צדקתו העניינית ברורה בעיניו. לכן ההחלטה על ייצוג עצמי אינה נוגעת רק לעלות, אלא גם להערכת הסיכון ולסוג ההליך.
שאלות נפוצות
האם מותר לייצג את עצמי בכל סוגי ההליכים?
ככלל, בעל דין רשאי לייצג את עצמו בהליכים אזרחיים, ובכלל זה בתביעות קטנות. ההגבלה שבחוק לשכת עורכי הדין חלה על ייצוג אדם אחר, לא על ייצוג עצמי. בהליכים מסוימים ובנסיבות מסוימות עשויות לחול הוראות ייחודיות, ולכן חשוב לבדוק את הכללים החלים על ההליך הספציפי.
האם בתביעות קטנות אפשר להיעזר בעורך דין?
בתביעות קטנות, לפי סעיף 63 לחוק בתי המשפט, ייצוג על ידי עורך דין מותר רק ברשות בית המשפט ומטעמים מיוחדים. ההליך נועד לאפשר בירור עצמאי של התביעה, ולכן ככלל הצדדים מנהלים אותו בעצמם.
האם בית המשפט מקל עם מי שמייצג את עצמו?
בית המשפט מחיל על בעל דין המייצג את עצמו את אותם כללי סדר דין וראיות החלים על צד מיוצג. אף שלעיתים ניתן להסבר או להכוונה דיונית, אין בכך פטור מן הכללים, ובעל הדין נושא באחריות לניהול עניינו.
מתי כדאי לשקול ייצוג מקצועי?
ככל שההליך מורכב יותר, הסכום או הזכות שבמחלוקת משמעותיים יותר, והצד שכנגד מיוצג, כך גובר המשקל של שיקול הייצוג המקצועי. שקילת מורכבות ההליך והסיכון הכרוך בו מסייעת בהחלטה אם לנהל אותו באופן עצמאי.
הזכות לייצוג עצמי בבית המשפט מעוגנת בכך שחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961, מגביל את ייצוג הזולת בלבד ולא את ייצוג העצמי. ייצוג עצמי נפוץ בעיקר בתביעות קטנות לפי סעיף 63 לחוק בתי המשפט, אך הוא כרוך בסיכונים הנובעים ממורכבות סדרי הדין ודיני הראיות. שקילה מושכלת של מורכבות ההליך ושל הסיכון הכרוך בו מסייעת להחליט אם לנהל הליך בייצוג עצמי או להיעזר בעורך דין.