פסק דין של בית משפט השלום בירושלים בתביעה לדמי שימוש ראויים ולפיצוי בגין מניעת השכרה, בעקבות שימוש ייחודי ברכוש משותף בבית משותף.
פסק דין
פרטי הערכאה
פסק דין ת"א 43119-06-20 ראם ואח' נ' בן חמו ואח'. בית משפט השלום בירושלים, כבוד השופטת אפרת אייכנשטיין שמלה. פסק הדין ניתן ביום ב' כסלו תשפ"ז, 12 נובמבר 2026.
טענות הצדדים
התובעים, בעלי זכויות בבית משותף בירושלים, טענו כי הנתבעים, עיזבונות בעלי הדירה המקוריים ויורשיהם, השתלטו באופן בלעדי על הרכוש המשותף: גידרו את החצר ובנו בה מבנה למגורים, הפכו את מבואת הכניסה לחנות פרחים, צירפו מחצית מהמסדרון לדירת המנוחים והפכו את מחציתו השנייה למחסן, והציבו על הגג בריכה ומכלאת יונים. עוד טענו כי הנתבעים הטרידו ואיימו עליהם ובכך מנעו את השכרת דירת התובעת 1 ואת השכרת החנות שרכש התובע 2. התובעים תבעו דמי שימוש ראויים ופיצוי בגין מניעת ההשכרה, ולגבי התקופה שקדמה לרכישת החנות טען התובע 2 כי הזכות הומחתה לו. הנתבעים כפרו בחבותם. הם העלו טענות התיישנות, שיהוי והסכמה משתמעת של דיירי הבניין, וטענו כי התובעים לא הוכיחו את מעשי ההטרדה ואת הקשר הסיבתי בינם לבין אי ההשכרה, שמקורה במצבם המוזנח של הנכסים. מנהל העיזבון טען כי עיזבון אינו אישיות משפטית ואינו חב בגין שימוש שנעשה לאחר פטירת המנוחים, וכי זכות נזיקית אינה ניתנת להמחאה. הנתבעים שאינם מתגוררים בבניין מזה עשרות שנים טענו כי אין להם יריבות עם התובעים וכי ייפוי הכוח בהליכי ההוצאה לפועל אינו מקים חבות כספית. הנתבעים המתגוררים בבניין טענו, בין היתר, כי התובע 2 אינו בעל זכות רשומה, ולחלופין כי יש לחייב את כלל האחים. בנוסף, הציגו הצדדים חוות דעת שמאים מנוגדות לגבי שיעור דמי השימוש.
השאלה המשפטית
האם התובעים זכאים לדמי שימוש ראויים בגין שימוש ייחודי ברכוש המשותף ולפיצוי בגין מניעת השכרת נכסיהם, ואילו מן הנתבעים (העיזבון, היורשים המתגוררים בבניין והיורשים שאינם מתגוררים בו) חבים בכך ובאיזה שיעור.
מה נקבע
חלק א - נימוקי ההכרעה
בית המשפט הכריע בתביעה מנימוקים אלה:
1. בית המשפט קבע כי העובדה שעיזבון אינו אישיות משפטית היא פגם צורני בלבד, משום שמנהל העיזבון ניהל את ההגנה. לפי סעיפים 101 ו-104 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965, חובות המוריש הם חובות העיזבון, ולכן העיזבון חב רק בשימוש עד 31.10.17.
2. חיוב דמי השימוש נשען על חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979, גם אם סעיף 56(א) לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, מוציא את הרכוש המשותף מסעיף 33.
3. בית המשפט קבע כי השיהוי והסכמה משתמעת לא הוכחו, ופסקי הדין הקודמים, שניתנו במעמד צד אחד, אינם יוצרים השתק פלוגתא.
4. בית המשפט קבע כי חבים רק מי שהשתמשו בפועל, הנתבעים 4 ו-5, וכי ייפוי כוח הוא פעולה דיונית; הנתבעים 10, 11 ו-13 נהנו רק מהמסדרון שצורף לדירה. אחריות היורשים מוגבלת לפי סעיף 126 לחוק הירושה.
5. התובע 2 לא הביא עדים מהבעלים הקודמים, ולכן קמה חזקה לפי עניין קופל, גם אם הזכות ניתנת להמחאה לפי סעיף 1 לחוק המחאת חיובים; הוא זכאי מאי 2017. זכות נזיקית אינה ניתנת להמחאה לפי סעיף 22 לפקודת הנזיקין.
6. לפי סעיף 2 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, נקבעו דמי השימוש כמחצית מחוות דעת השמאי מטעם התובעים, בשל פגמים בחוות הדעת.
7. הנתבעים 4 ו-5 חבים כמעוולים יחד לפי סעיף 11 לפקודת הנזיקין. בית המשפט קבע כי בהיעדר שוכרים ומצב הנכסים, הפיצוי הוא שליש משווי דמי השכירות.
חלק ב - סעדים והכרעות נוספות
דמי שימוש עד 31.10.17, העיזבון: 194,324 ₪ לתובעת 1 ו-11,205 ₪ לתובע 2
דמי שימוש מ-1.11.17, הנתבעים 4 ו-5: 122,808 ₪ לתובעת 1 ו-58,734 ₪ לתובע 2
הנתבעים 10, 11 ו-13, ביחד עם הנתבעים 4 ו-5, מסדרון בלבד: 1,580 ₪ לתובעת 1 ו-756 ₪ לתובע 2
מניעת השכרה, הנתבעים 4 ו-5: 22,163 ₪ לתובעת 1 ו-150,000 ₪ לתובע 2
סה"כ הנתבעים 4 ו-5: 144,971 ₪ לתובעת 1, 208,734 ₪ לתובע 2, 353,705 ₪ לשני התובעים
הצמדה וריבית: מיום הגשת התביעה
התביעה נגד הנתבעים 3, 6, 8 ו-9: נדחתה
הוצאות העיזבון: 15,000 ₪ שכר טרחה
הוצאות הנתבעים 4 ו-5: 25,000 ₪ שכר טרחה, שליש מהאגרה ושכר השמאי
הוצאות התובעים לנתבעים 3, 6, 8 ו-9: 25,000 ₪ שכר טרחה ושכר השמאי מטעמם
הוצאות לנתבעים 10, 11 ו-13: לא נפסקו
לעיון בתחום: מקרקעין
הערה: זהו סיכום תמציתי בלבד ואינו תחליף לעיון בנוסח המלא; ייתכנו אי-דיוקים. מספר התיק מצוין לעיל, והנוסח המלא והמחייב מצוי במקור.
קראו גם: שיטת תשלום בחוזה הצללה: מחיר פאושלי או מדידה דחיית תביעה להשתתפות במס רכישה מחמת התיישנות

