שכירות חממה שקרסה: חובת שיקום וקיזוז דמי שכירות

התובעים טענו כי הנתבע חייב לפצותם בסך של 200 אלף ₪ בגין קריסת החממה שהושכרה לו ולבנו ובגין סירובו להקימה מחדש.

פסק דין

פרטי הערכאה

פסק דין ת"א 26246-02-21 ביקל ואח' נ' אקסלרוד ואח'. בית משפט השלום בראשון לציון, כבוד השופט שלומי שניידר. פסק הדין ניתן ביום א' חשוון תשפ"ז, 12 אוקטובר 2026.

טענות הצדדים

התובעים טענו כי הנתבע חייב לפצותם בסך של 200 אלף ₪ בגין קריסת החממה שהושכרה לו ולבנו ובגין סירובו להקימה מחדש. לשיטתם, הדבר נובע מתניות 2.3, 9.1 ו-9.3 להסכם 2018, וכן מהפרת חובת הביטוח שבתניה 10.2 להסכם. לטענתם, אחד העדים ראה טרקטור פועל בחממה ימים לפני הקריסה. הם הוסיפו כי פסק הדין בתביעת הפינוי יוצר השתק פלוגתא, וכי המשך השכירות לאחר הקריסה מעיד על הכרה בחובת ההקמה מחדש.

הנתבע טען כי החממה קרסה בשל סערה ובלאי, כי התובעת מסרה אותה במצב רעוע, וכי יש לקזז את נזקיו מחוב דמי השכירות לפי סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה). לטענתו, ההסכם אינו מטיל עליו חובת הקמה מחדש. הוא הוסיף כי הסכם 2018 לא חייב ביטוח מבנה, וכי לא ניתן לבטח חממה. עוד טען כי התובעים אינם יכולים לתבוע דמי שכירות ל-5 שנים לאחר שמצאו שוכר חלופי.

השאלה המשפטית

האם חלה על הנתבע חובה, מכוח הסכם השכירות, להקים מחדש חממה שקרסה, ולפצות את התובעים על כך, והאם זכאי הנתבע לקזז את נזקיו מחוב דמי השכירות.

מה נקבע

חלק א - נימוקי ההכרעה

בית המשפט דחה הן את תביעת התובעים לפיצוי בגין אי הקמת החממה מחדש והן את טענת הקיזוז של הנתבע, מן הנימוקים הבאים:

א. סיבת קריסת החממה: בית המשפט קבע, על סמך דו"ח שמאי חברת הביטוח, כי הקריסה נגרמה מרוח חזקה ומקורוזיה מתקדמת של החממה הישנה. טענת הטרקטור נמצאה ספקולטיבית, והתובעים עצמם טענו שסיבת הקריסה אינה רלבנטית.

ב. קבלת המושכר במצבו ודחיית טענת הקיזוז: הסכם 2018 קבע קבלת המושכר as is וויתור על טענות. לכן מסירת החממה אינה הפרה, ואין עילה לפיצוי או לקיזוז לפי סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה).

ג. פרשנות ההסכם לפי אומד דעת הצדדים: לפי סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תניות 2.3 ו-9.1 להסכם הן סטנדרטיות ואינן חלות על החממה שנהרסה. עלות ההקמה מחדש, מעל חצי מיליון ₪, גבוהה בהרבה מדמי השכירות, ומכאן התוצאה הבלתי הגיונית. התוצאה זהה גם לפי הנוסח הנוכחי של החוק, לאור החריג שבסעיף 25(א)(2)(א) לחוק החוזים (חלק כללי), החל כאשר מלשון החוזה בלבד נובעת תוצאה שאינה מתקבלת על הדעת.

ד. היקף חובות התיקון והאחריות לנזקים: תניות 9.1 ו-9.3 להסכם חלות על נזקים שגרמו השוכרים בלבד, והם לא אשמו בקריסה.

ה. חובת הביטוח: תניה 10.2 להסכם: התובע הודה שחברת הביטוח אינה מכסה חממות. הסכם 2019 הוסיף חובת ביטוח מבנה שהייתה חסרה בהסכם 2018. "כל הסיכונים" נקראים לפי שימושי השוכרים. הודאת כתב ההגנה אינה מתייחסת לפוליסה שהייתה מכסה קריסה זו. לא הוכח קשר סיבתי.

ו. היעדר השתק פלוגתא: השתק פלוגתא: בית המשפט קבע כי הקביעה בפסק דין הפינוי בדבר היקף תניה 9.1 להסכם אינה חיונית לפסק הדין שם, ולכן אינה משתק (ע"א 8273/16). בכל מקרה היא אינה הטעם העיקרי. יתר הקביעות אינן קיימות בפסק הדין או עסקו בדמי שכירות.

ז. התנהגות הצדדים לאחר הקריסה: המשך השכירות אינו מעיד על הכרה בחובה: בית המשפט קבע כי עדות הנתבע צוטטה באופן סלקטיבי, וכי פסק דין הפינוי עסק בדמי שכירות והותיר את חובת התיקון פתוחה. האינדיקציות קלושות ואין ראיה ישירה להסכמה, ומכאן שהנושא נותר במחלוקת.

ח. טענת דמי השכירות לחמש שנים: טענת 5 שנות השכירות נדחתה: התובעים תבעו רק עד הפינוי בפועל ולא הוכח שוכר אחר.

חלק ב - סעדים והכרעות נוספות

תביעה לפיצוי של 200 אלף ₪ בגין אי הקמת החממה: נדחתה

טענת הקיזוז של הנתבע: נדחתה

חוב דמי שכירות: 71,370 ₪, בצירוף ריבית שקלית, בניכוי התשלומים מתוך 50,000 ₪ לפי פסק הדין בע"א 21213-03-22

הזכאית לתשלום: התובעת, ולא התובע

תוצאה: התביעה התקבלה חלקית

לעיון בתחום: מקרקעין

מאת: עו"ד אלי קשתי | משרד עו"ד קשתי

הערה: זהו סיכום תמציתי בלבד ואינו תחליף לעיון בנוסח המלא; ייתכנו אי-דיוקים. מספר התיק מצוין לעיל, והנוסח המלא והמחייב מצוי במקור.