דמי שימוש ראויים בגין פלישה למקרקעי מדינה

התובעת, רשות מקרקעי ישראל, טענה כי הנתבעים המשיכו להחזיק במגרש 7 בניגוד לפסק דין סילוק יד משנת 2013.

פסק דין

פרטי הערכאה

פסק דין ת"א 35630-06-21 מדינת ישראל נ' הינו ואח'. בית משפט השלום בקריות, כבוד השופט יובל וסרקרוג. פסק הדין ניתן ביום א' חשוון תשפ"ז, 12 אוקטובר 2026.

טענות הצדדים

התובעת, רשות מקרקעי ישראל, טענה כי הנתבעים המשיכו להחזיק במגרש 7 בניגוד לפסק דין סילוק יד משנת 2013. לטענתה הם הקימו מרפסת, יצקו משטח בטון, הקימו גדר ושער ונטעו עצים, וכך מנעו את שיווק המגרש. היא תבעה דמי שימוש ראויים בסך 77,730 ₪ (כולל מע"מ) לתקופה שמיום 1.01.2014 ועד 31.12.2020, וביססה אותם על חוות דעת שמאית.

הנתבעים הכחישו פלישה וטענו כי הבית נבנה כולו במגרש 8. לחלופין טענו כי הרסו את המרפסת מיד לאחר פסק הדין, וכי הפלישה שנותרה זניחה, כ-35 מ"ר ולא כל המגרש. עוד טענו כי חוות הדעת מוגזמת, כי חלק מהתקופה התיישן, וכי פנייתם להסדרת החזקה לפי החלטה 1165 לא נענתה. לטענתם התובעת לא סילקה את השער והגדר כפי שחייב אותה פסק הדין הקודם.

השאלה המשפטית

האם הנתבעים קיימו את פסק הדין משנת 2013 לסילוק ידם מהמגרש, ואם לא, על איזה שטח ובאיזה שיעור יש לחייבם בדמי שימוש ראויים בגין התקופה שמינואר 2014 ועד דצמבר 2020.

מה נקבע

חלק א - נימוקי ההכרעה

בית המשפט קיבל את עיקר התביעה מן הנימוקים הבאים:

א. אי קיום פסק הדין לסילוק יד: בית המשפט קבע כי הנתבעים לא סילקו את ידם מרוב המגרש. דוחות הפיקוח משנים 2014, 2016 ו-2020 וביקור השמאית ב-27.11.2019 הראו משטח בטון בחלק גדול מהחלקה, והנתבעים לא סתרו אותם.

ב. הימנעות הנתבעים מהצגת ראיות: בית המשפט קבע כי הימנעות הנתבעים מהצגת ראיות פועלת לרעתם, בהסתמך על ע"א 548/78. המודד מטעמם מדד, לפי הנחייתם, רק את המרפסת, ולא הוגשו תמונות, ראיה על מועד הפינוי, קבלן או קבלות. הצהרת המודד אינה חוות דעת ואינה תצהיר מאומת.

ג. השער וגדר הבטון: טענת השער והגדר נדחתה. הם לא סולקו מחוסר הסכמה, והנתבעים המשיכו להחזיק בחלקים נרחבים באמצעות משטח בטון, עץ וחנייה.

ד. יכולת שיווק המגרש: טענת יכולת השיווק נדחתה, כפי שנדחתה בהליך הקודם. מפקח התובעת אישר כי האלמנטים הפולשים במצטבר מונעים שיווק.

ה. שטח הפלישה: החיוב נקבע על המגרש כולו. שטח הפלישה הוא שאלה עובדתית-משפטית ולא שמאית, ושימוש חלקי שולל שימוש חלופי (ת"א (מחוזי ב"ש) 29164-06-18; ת"א (חי') 11833-05-19).

ו. עילת עשיית עושר ולא במשפט: דמי שימוש נפסקים מכוח עשיית עושר ולא במשפט, כדי שהמסיג גבול לא יהיה פטור מתשלום (ע"א 891/95; ע"א 7156/10).

ז. שיעור דמי השימוש: שיעור 6% אושר, שכן בתי משפט אישרוהו שוב ושוב בפלישות למקרקעי הרשות (ע"א (ב"ש) 24603-06-13). הנתבעים לא הגישו חוות דעת נגדית, ולא הצביעו על פגם בחוות הדעת.

ח. התיישנות חלק מהתקופה: התביעה הוגשה ב-16.06.2021, ולפי תקופת התיישנות של 7 שנים התובעת זכאית לדמי שימוש מיום 17.06.2014.

ט. מסמכי המועצה המקומית: מסמכי המועצה המקומית נדחו. תעודת עובד הציבור הוצאה מהתיק כי טענות עובדתיות אינן ניתנות לאישור כך, מועד הגשת הראיות חלף, המסמך הוגש לאחר סגירת פרשת התביעה וראש המועצה לא התייצב. מכתב מהנדס המועצה לא נשקל, כי המהנדס לא זומן והנתבעים ויתרו עליו.

חלק ב - סעדים והכרעות נוספות

תביעה לדמי שימוש ראויים: התקבלה בעיקרה, והנתבעים חויבו ביחד ולחוד

דמי שימוש לשנים 2014-2020: 73,065 ₪ (כולל מע"מ), בצירוף הפרשי ריבית שיקלית כחוק מיום 16.06.2021 ועד לתשלום המלא

הפחתה בגין התיישנות: 3,987 ₪ + מע"מ

הוצאות משפט: 7,000 ₪

שכ"ט עו"ד: 8,700 ₪

סכומים שהופקדו בקופת בית המשפט: יועברו לתובעת על חשבון הסכומים שנפסקו, והנתבעים ישלמו את ההפרש

לעיון בתחום: מקרקעין

מאת: עו"ד אלי קשתי | משרד עו"ד קשתי

הערה: זהו סיכום תמציתי בלבד ואינו תחליף לעיון בנוסח המלא; ייתכנו אי-דיוקים. מספר התיק מצוין לעיל, והנוסח המלא והמחייב מצוי במקור.