פסק דין של בית המשפט המחוזי בחיפה בחן תביעה לסעד הצהרתי ולרישום זכויות חכירה במקרקעין בחדרה, על רקע חלוף עשרות שנים ממועד חוזה החכירה ורישום החלקה על שם העירייה.
פסק דין
פרטי הערכאה
ת"א 48057-09-22 אבואלפייה ואח' נ' מדינת ישראל ואח'. בית המשפט המחוזי בחיפה, כבוד השופט חננאל שרעבי.
טענות הצדדים
התובעים טענו כי הם זכאים להירשם כבעלי זכויות חכירה בשטח של 1,860 מ"ר מכוח הסכם פשרה וחוזה חכירה משנת 1971. לטענתם, רישום החלקה כולה בשנת 1993 על שם עיריית חדרה, בעקבות תוכנית לרישום שיכון ציבורי משנת 1985, נעשה בטעות ותוך התעלמות מזכויותיהם, והם דרשו להחריג את הנכס ולרשמו על שמם. מנגד, עיריית חדרה טענה כי התביעה התיישנה וכי היא נגועה בשיהוי ניכר. רשות מקרקעי ישראל טענה כי חוזה החכירה פקע לכל המאוחר בשנת 2020 בתום 49 שנות החכירה האפשריות, כי החוכרים המקוריים הפרו את ההסכמים בבנייה ללא היתר ובאי-תשלום דמי חכירה, וכי הם נמנעו מלרשום את זכויותיהם במשך עשרות שנים.
השאלה המשפטית
האם התובעים זכאים לאכיפת רישום זכויות חכירה בנכס חרף חלוף עשרות שנים ממועד אישור התוכנית ורישום החלקה על שם העירייה, והאם חוזה החכירה שמכוחו נתבעת הזכות עדיין בתוקף?
מה נקבע
חלק א - נימוקי ההכרעה
בית המשפט דחה את התביעה, הן על הסף והן לגופה, ממספר נימוקים מצטברים:
א. התיישנות כלפי העירייה: התביעה נגד עיריית חדרה התיישנה. במקרקעין מוסדרים תקופת ההתיישנות היא 25 שנים לפי סעיף 5 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958, ועילת התביעה התגבשה לכל המאוחר עם אישור התוכנית בשנת 1985 או רישום החלקה על שם העירייה בשנת 1993, בעוד התביעה הוגשה רק בשנת 2022. טענות התובעים בדבר הודאה בזכות לפי סעיף 9 לחוק ההתיישנות ובדבר נאמנות קונסטרוקטיבית נדחו.
ב. פקיעת חוזה החכירה: חוזה החכירה נחתם בשנת 1971 לתקופה מקסימלית של 49 שנים, ולפיכך הסתיים בכל מקרה ביולי 2020, כשנתיים לפני הגשת התביעה. לא הוכחה אפשרות לחידוש החכירה מעבר לתקופה זו, ואף לא הוכח חידוש מעבר לשתי תקופות החכירה הראשונות שהסתיימו במרץ 1985.
ג. מחדל התובעים ברישום הזכויות: על פי חוזה החכירה, האחריות בפועל לביצוע פעולות רישום החכירה הוטלה על החוכרים. התובעים ישנו על זכויותיהם עשרות שנים ולא דאגו לרישום, מחדל שהוביל להעברת החלקה כולה לבעלות העירייה ללא החרגת הנכס.
ד. הפרת ההסכמים על ידי החוכרים: החוכרים המקוריים הפרו את הסכם הפשרה ואת חוזה החכירה, בין היתר בחריגות בנייה, באי-תשלום דמי חכירה ובאי-פינוי שטח במועד, עובדות שלא נסתרו על ידי התובעים ושחיזקו את המסקנה כי החכירה לא חודשה מעבר לתקופות הראשונות.
ה. טענת ההבטחה השלטונית: טענת התובעים בדבר הפרת התחייבות שלטונית נדחתה, הן משום שהועלתה לראשונה בסיכומים ומהווה הרחבת חזית אסורה, והן לגופה, משלא הוכחה הבטחה מפורשת וברורה מאת בעל סמכות.
חלק ב - סעדים והכרעות נוספות
התביעה לרישום זכויות חכירה: נדחתה במלואה, הן מחמת התיישנות והן לגופה.
הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד (רשות מקרקעי ישראל): 10,000 ₪
הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד (עיריית חדרה): 10,000 ₪
סך הכל הוצאות: 20,000 ₪, בהם יישאו התובעים יחד ולחוד
שמירת זכות התובעים: דחיית התביעה, החפה מסעדים כספיים, אינה מונעת מהתובעים להגיש בעתיד תביעות כספיות נגד הנתבעות.
לעיון בתחום: מקרקעין
הערה: זהו סיכום תמציתי בלבד ואינו תחליף לעיון בנוסח המלא; ייתכנו אי-דיוקים. מספר התיק מצוין לעיל, והנוסח המלא והמחייב מצוי במקור.
קראו גם: תביעת דמי תיווך ושותפות בעסקת יהלומים דחיית טענת פורום לא נאות בתביעה נזיקית בעלת זיקה