ערעור על פסק דין של בית משפט השלום בחדרה שקיבל תביעת פינוי נגד דייר מוגן, בקביעה כי אופן שימושו בנכס הביא לאובדן ייעודו כדירת מגורים.
פסק דין
פרטי הערכאה
פסק דין ע"א 56300-10-25 רום נ' אהרנסון ואח', בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים, בפני הרכב השופטים ישראלה קראי-גירון (אב"ד), עדי חן-ברק ויואב פרידמן. פסק הדין ניתן ביום כ"ד אלול תשפ"ו, 06 ספטמבר 2026.
טענות הצדדים
המערער, דייר מוגן כבן 80 המתגורר בנכס כ-70 שנה, טען כי שגה בית משפט קמא כשהורה על פינויו. לטענתו, לא ניתן לבסס עילת פינוי על הפרת הסכם שכירות בהעדר הסכם כתוב. עוד טען כי אגרנותו היא מצב הפיך, הוא לא נטש את הנכס, ולא הוכחה עילת מטרד שכן המשיבים אינם מתגוררים בסמוך. לחלופין, עתר למתן סעד מן הצדק.
המשיבים טענו כי יש להותיר את קביעותיה העובדתיות של הערכאה המבררת על כנן, לפיהן הנכס איבד את ייעודו כדירת מגורים והפך למחסן גרוטאות המהווה מטרד. בנוסף, העלו טענה חדשה לפיה המערער כלל אינו זכאי למעמד של דייר מוגן, שכן במועד פטירת אביו הייתה בבעלותו דירה אחרת.
השאלה המשפטית
האם קמות עילות פינוי נגד דייר מוגן מכוח סעיף 131(2) לחוק הגנת הדייר בהעדר הסכם שכירות מוכח, ומכוח סעיף 131(5) בגין מטרד כאשר התובעים אינם מתגוררים בשכנות לנכס?
מה נקבע
חלק א - נימוקי ההכרעה
בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור מחמת הנימוקים הבאים:
א. עילת פינוי לפי סעיף 131(2) - היעדר הסכם שכירות מוכח: עילת פינוי מכוח סעיף 131(2) לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1972 דורשת הוכחת תנאי מפורש בהסכם שכירות שהפרתו מקנה זכות פינוי. משלא הוכח קיומו של הסכם שכירות בין הצדדים, לא ניתן היה לבסס עילת פינוי על סעיף זה.
ב. עילת מטרד לפי סעיף 131(5) - היעדר יחסי שכנות: עילת פינוי בגין מטרד מכוח סעיף 131(5) לחוק הגנת הדייר מחייבת הוכחת יחסי שכנות, קרי זיקה קרובה והדוקה לנכס. מאחר שהמשיבים אינם מתגוררים בנכס ולא הובאו לעדות שכנים אחרים שהוטרדו, לא הוכחו יסודות העילה.
ג. שיהוי בנקיטת ההליך: טענת המשיבים למטרד נחלשת משמעותית בשל השיהוי הרב בנקיטת ההליך, שכן ידעו על פלישת המערער לחצר ואגירת המטלטלין בה זמן ממושך לפני הגשת התביעה ובחרו שלא לפעול.
ד. סעד מן הצדק (למעלה מן הצורך): נקבע כי גם לו הייתה מוכחת עילת פינוי, ראוי היה להעניק למערער סעד מן הצדק לאור גילו, נסיבותיו האישיות, והיות הנכס מרכז חייו משחר נעוריו.
ה. דחיית הטענה בדבר שלילת מעמד הדייר המוגן: הטענה כי המערער אינו דייר מוגן נדחתה, שכן היא סותרת הודאה מפורשת של המשיבים בהסכם רכישת הזכויות ובהסכם השיתוף, בהם הכירו במעמדו כדייר מוגן.
חלק ב - סעדים והכרעות נוספות
ערעור על פסק הדין לפינוי: התקבל
תביעת הפינוי: נדחתה
חיוב בהוצאות בערכאה קמא: בוטל
הוצאות ההליך: 15,000 ₪ למערער
כספי פיקדון שהפקיד המערער: יושבו למערער
לעיון בתחום: מקרקעין
הערה: זהו סיכום תמציתי בלבד ואינו תחליף לעיון בנוסח המלא; ייתכנו אי-דיוקים. מספר התיק מצוין לעיל, והנוסח המלא והמחייב מצוי במקור.
קראו גם: תניית ויתור בהסכם גישור חוסמת תביעת עיזבון ביטול שטר שכירות חניה בבית משותף ל-999 שנים