חזרה למאמרים

לשון הרע ברדיו: הבעת דעה מול קביעת עובדה

פורסם 18 בנובמבר 2026
לשון הרע ברדיו: הבעת דעה מול קביעת עובדה

שלושה ערעורים על פסק דין בתביעת לשון הרע בגין דברים שנאמרו בתוכניות רדיו, שבהם נדרש בית המשפט המחוזי להכריע בין הבעת דעה לקביעת עובדה ובשאלת מספר הפרסומים לעניין הפיצוי.

פסק דין

פרטי הערכאה

פסק דין בע"א 53-04-25 פתחי ואח' נ' דרוקר ואח'; ע"א 50722-05-25 דרוקר נ' ברדוגו ואח'; ע"א 8250-04-25 ברדוגו נ' דרוקר ואח'. בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו, בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים. פסק הדין ניתן ביום ב' כסלו תשפ"ז, 12 נובמבר 2026.

טענות הצדדים

שלושה ערעורים על פסק דין של בית משפט השלום בתביעת לשון הרע של עיתונאי. התובע פרסם מאמר, ובו ציין כי הועברו אליו הקלטות מביכות על שר הביטחון דאז, אך המקור סירב לאשר את פרסומן. בשתי תוכניות רדיו, ובהן שידור חי והעלאת ההקלטות לאתרי התחנות ולרשת X, יוחסו לתובע סחיטה באיומים והתנהגות מאפיונרית. המערער בע"א 8250-04-25 טען כי דבריו היו הבעת דעה ופרשנות לגיטימית בעניין ציבורי, ולכן חל עליהם עניין חוזה חדש. לדבריו, לא ניתן לדרוש מעיתונאי בשיח רדיופוני קצר להקריא את המאמר, והתובע הוא איש ציבור שפרסם בעצמו פרסומים בוטים. עוד טען כי לא הוכחה כוונה לפגוע, וכי יש לחייב את התובע בהוצאות. המערערים בע"א 53-04-25 טענו כי דבריהם היו אמירות ספונטניות ומטאפורות כמו "מאפיה סיציליאנית", וכי עומדות להם הגנות לפי סעיפים 15(2), 15(3), 15(4) ו-15(6) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, וכן הקלות לפי סעיפים 19(1) ו-19(2) לאותו חוק. לחלופין ביקשו להפחית את הפיצוי. התובע טען כי המאמר אינו כולל איום, וכי המקור הוא שמנע את הפרסום. לשיטתו, הנתבעים השמיטו את העובדות הנכונות, ולכן לא עומדות להם ההגנות. בערעורו הוא טען כי היה לראות בכל במה פרסום נפרד לפי עניין פלונית, וכי יש להגדיל את הפיצוי ולקבוע כוונה לפגוע. הנתבעים השיבו כי מדובר בפרסום אחד לפי סעיף 7א(ד) לחוק, וכי הערעור הוגש כמשקל נגד.

השאלה המשפטית

האם דברי הנתבעים בתוכניות הרדיו הם הבעת דעה מותרת או לשון הרע לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, והאם יש לראות בפרסומים בשידור ובאתרי האינטרנט פרסום אחד או כמה פרסומים לעניין הפיצוי הסטטוטורי.

מה נקבע

חלק א - נימוקי ההכרעה

בית המשפט דחה את הערעורים על עצם החבות וקיבל חלקית את הערעור על הפיצוי, מהנימוקים האלה:

1. בית המשפט קבע כי הטענה שהתובע איים בכתב על השר אינה כתובה במאמר. לכן מדובר בקביעת עובדה ולא בהבעת דעה, ואין תחולה לעניין הרציקוביץ ולעניין חוזה חדש. עניין ואטורי הוזכר לעניין ההבחנה בין דעה לעובדה.

2. בית המשפט קבע כי המילה "פרשנות" נאמרה בתחילת הדברים ללא קשר למאמר, ולכן אינה הופכת את הדברים להבעת דעה.

3. למעלה מן הצורך: הגנת הבעת הדעה לפי סעיף 15(4) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, מחייבת להציג את עיקרי העובדות ולהפריד בינן לבין הדעה. הפרדה כזו לא נעשתה, והמאמר כלל לא הוצג. אופי התוכנית אינו פוטר מכך, בעיקר שדרן ותיק.

4. בית המשפט קבע כי כוונה לפגוע לפי סעיף 7א(ג) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, הוכחה בעניין מגיש התוכנית. הוא פרסם פעמיים, ולא שינה את עמדתו כשהעיתונאי המרואיין הפנה את תשומת ליבו, ולא התנצל.

5. לגבי המערערים בע"א 53-04-25, בית המשפט קבע כי הם הציגו את האיום כעובדה ללא הפניה למאמר, ולכן אין להם הגנה.

6. לפי סעיף 7א(ד) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, ולפי עניין פלונית (מבחני תוכן, זמן ובמה), העלאת ההקלטות לאתרי האינטרנט היא במה וקהל נוספים ולכן פרסום נוסף. לא הוכח מספר הנחשפים, ולכן הסכום הנוסף נמוך.

חלק ב - סעדים והכרעות נוספות

ע"א 8250-04-25: נדחה

ע"א 53-04-25: נדחה

ע"א 50722-05-25: התקבל חלקית

פיצוי נוסף על פסק הדין קמא, מגיש התוכנית הראשונה וגלי צה"ל יחד ולחוד: 30,000 ₪ לתובע

פיצוי נוסף על פסק הדין קמא, מגישי התוכנית השנייה ותחנות הרדיו שלהם יחד ולחוד: 30,000 ₪ לתובע

הוצאות ע"א 8250-04-25: 15,000 ₪ לתובע

הוצאות ע"א 53-04-25 (יחד ולחוד): 15,000 ₪ לתובע

הוצאות ע"א 50722-05-25 (כל המשיבים יחד ולחוד): 15,000 ₪ לתובע

בקשה להתערב בפסיקת ההוצאות בערכאה קמא: נדחתה, כי אין להתערב בהוצאות אלא במקרים נדירים ביותר

לעיון בתחום: לשון הרע

הערה: זהו סיכום תמציתי בלבד ואינו תחליף לעיון בנוסח המלא; ייתכנו אי-דיוקים. מספר התיק מצוין לעיל, והנוסח המלא והמחייב מצוי במקור.

קראו גם: כינוי "פדופיל" ברשת חברתית בשיח מתלהם: לשון הרע קללות בסכסוך עבודה ועילת לשון הרע

מאמרים נוספים שיעניינו אותך

יש לכם שאלות בנושא?

אנחנו כאן לעזור. השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם לשיחת ייעוץ ראשונית.

צור קשר עכשיו