פסק הדין עוסק בשימוש של זכיין לשעבר בשם מותג ובסימן מסחר לאחר פירוק חברת הזיכיון, ובשאלה אם יש בכך גניבת עין.
פסק דין
פרטי הערכאה
פסק דין ת"א 936-03-14 מיש העולם שייך לילדים בע"מ נ' וזאן. בית המשפט המחוזי בנצרת, כב' השופט יוסף בן-חמו. פסק הדין ניתן ביום י"ב ניסן תשע"ה, 01 אפריל 2015.
טענות הצדדים
התובעת, בעלת הזכויות במותג ובסימן המסחר "מיש מיש", רכשה את נכסי החברה שפורקה ואת פעילותה, כשהם נקיים מזכויות צדדים שלישיים. לטענתה, הסכם הזיכיון של הנתבע הסתיים עם הפירוק. הנתבע סירב לחתום על הסכם עמה, והיא התירה לו, לפנים משורת הדין, להשתמש בשם 4 חודשים כדי שימצא שם חדש לחנותו. לדבריה, הוא המשיך להשתמש בשם גם על סרט הקופה, שוברי הזיכוי, כרטיס מועדון לקוחות ומוצרי אריזה. לטענתה, הדבר מהווה הפרת זכויותיה, גניבת עין ועשיית עושר ולא במשפט. היא ביקשה צווים קבועים ופיצוי של 100,000 ₪ ללא הוכחת נזק. הנתבע טען כי שילם עבור הזיכיון, השקיע מאות אלפי שקלים בחנות שהוא מפעיל מזה 8.5 שנים ויצר מוניטין מקומי. לטענתו, התובעת התייחסה אליו כאל זכיין, ההרשאה כללה את השקיות והשוברים, והוא חדל להשתמש בשם ומציין כי מדובר בחנות פרטית. עוד טען כי התביעה הוגשה בשיהוי, וכי התובעת פתחה חנות מתחרה סמוך לחנותו ומתעשרת על חשבונו.
השאלה המשפטית
האם הנתבע, זכיין לשעבר של חברה שפורקה, הפר את זכויות התובעת במותג ובסימן המסחר כשהמשיך להשתמש בשם, והאם יש בכך עוולת גניבת עין, ומהם הסעדים המגיעים לתובעת.
מה נקבע
חלק א - נימוקי ההכרעה
בית המשפט קיבל את התביעה בחלקה מארבעה נימוקים:
1. הפרת הזכויות במותג ובסימן המסחר: בית המשפט קבע כי הסכם הזיכיון הסתיים עם פירוק החברה וכלל התחייבות לחדול משימוש בשמה ובסימניה. משסירב הנתבע להתקשר עם התובעת והיא חדלה למכור לו סחורה, הייתה רשאית לדרוש ממנו להפסיק את השימוש. הרשות מיום 18/12/13 הוגבלה לשם החנות בלבד, והנתבע חדל להשתמש במותג רק לאחר הצו הזמני מיום 11/03/14, כפי שהודה.
2. גניבת עין, מוניטין: סעיף 1(א) לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999. בית המשפט קבע כי למותג מוניטין השייך לתובעת. היא רכשה אותו תמורת 1,000,000 ₪, המותג פועל ברשת חנויות, והנתבע עצמו לא חלק על קיומו. בית המשפט נסמך על ע"א 18/86 פניציה.
3. גניבת עין, חשש להטעיה: סעיף 1(א) לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999. לפי המבחן המשולש שנקבע בע"א 261/64 פרו-פרו, קבע בית המשפט כי השימוש בשם לשיווק מוצרים שאינם של המותג נועד להטעות את הלקוחות ולנצל את המוניטין. לדבריו נוצר גם מצג שהרשת מוכרת מוצרי מתחרים.
4. עשיית עושר ולא במשפט: סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979. גם בהנחה שהנתבע התעשר, התובעת לא תבעה בעילה זו פיצוי כספי, ואין להוסיף פיצוי חופף לפיצוי בגין גניבת עין.
חלק ב - סעדים והכרעות נוספות
תוצאה כללית: התביעה התקבלה חלקית
צו מניעה קבוע: ניתן, האוסר על הנתבע כל שימוש בשם "מיש מיש" ו-MISH-MISH
צו קבוע בעניין אתר האינטרנט: ניתן, האוסר אזכור אתר התובעת בקשר לחנות
צו עשה קבוע: ניתן, המורה להשמיד כל מוצר, אריזה, סרט קופה וכרטיס הנושאים את השם
פיצוי בגין גניבת עין לפי סעיף 13 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999: 15,000 ₪ לתובעת, חלף 100,000 ₪ שנתבעו. בית המשפט נתן משקל לכך שההפרה נמשכה חודשים ספורים בלבד ושהנתבע השתמש במותג שנים כדין
פיצוי בגין עשיית עושר ולא במשפט: לא נפסק
הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד: 5,000 ₪ לתובעת, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין
לעיון בתחום: משפט אזרחי ומסחרי
הערה: זהו סיכום תמציתי בלבד ואינו תחליף לעיון בנוסח המלא; ייתכנו אי-דיוקים. מספר התיק מצוין לעיל, והנוסח המלא והמחייב מצוי במקור.
קראו גם: גניבת עין במכירת מסכות שיער מזויפות גניבת עין והעתקת דגמי אפנה ללא מוניטין מוכח גניבת עין והפרת מדגם: העדר מוניטין ונזק

