התובעת, יצרנית ריהוט ופריטי קודש לבתי כנסת, טענה כי ארון קודש שייצר הנתבע עבור בית כנסת הועתק מהדמיות המחשב שהכינה עבור אותו בית כנסת. בית המשפט נדרש לשאלה אם העיצוב וההדמיות מוגנים בזכות יוצרים, אם הועתקו, ומה הסעדים.
פסק דין
פרטי הערכאה
פסק דין ת"א 50783-10-18 תעשיות רהיטים לביא-אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' בן לולו. בית המשפט המחוזי בחיפה, כבוד השופטת תמר נאות פרי. פסק הדין ניתן ביום ג' תשרי תש"פ, 02 אוקטובר 2019.
טענות הצדדים
התובעת טענה כי הכינה עבור בית כנסת הדמיות מחשב של ארון קודש מעוצב, וכי ההדמיות הן יצירה אמנותית מקורית שלה לפי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007. לטענתה, הנתבע קיבל את ההדמיות, ככל הנראה מבית הכנסת, וייצר על פיהן באמצעות חברה שבשליטתו את ארון הקודש, ואף פרסם את הארון כעיצוב של החברה. בנוסף לפיצוי לפי חוק זכות יוצרים, היא עתרה לפיצוי לפי חוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999, לפי דיני עשיית עושר ולא במשפט ולפי פקודת הנזיקין, וכן לצו מניעה.
לעומת זאת, הנתבע טען כי מעצב מטעם החברה עיצב את הארון בסגנון מזרחי מאלמנטים נפוצים שהם נחלת הכלל, וכי הדמיון נובע מדרישות בית הכנסת ומנתוני המבנה. לטענתו, מעולם לא קיבל את ההדמיות של התובעת. עוד טען כי ארון הקודש הוא "מדגם" כהגדרתו בפקודת הפטנטים והמדגמים, וכיוון שלא נרשם, אינו מוגן.
השאלה המשפטית
האם עיצוב ארון הקודש וההדמיות של התובעת הם יצירה אמנותית המוגנת בזכות יוצרים או מדגם שלא נרשם, והאם הנתבע העתיק אותם והפר את זכויות התובעת.
מה נקבע
חלק א - נימוקי ההכרעה
בית המשפט קבע כי התביעה מתקבלת וכי הנתבע הפר את זכות היוצרים של התובעת, מהנימוקים הבאים:
א. יצירה אמנותית מוגנת: לפי סעיף 1 לחוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007 ולפי סעיף 4(1) לחוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, זכות יוצרים קיימת ביצירה אמנותית מקורית המקובעת בצורה כלשהי. בית המשפט קבע כי עיצוב ארון הקודש בוצע במיוחד עבור בית הכנסת, כי נדרשו לו השקעה לא מבוטלת, כישרון וחוש עיצוב, וכי עדות המעצב מטעם התובעת על תהליך היצירה הותירה רושם מהימן. לכן העיצוב וההדמיות הם יצירות אמנותיות מוגנות.
ב. לא מדובר במדגם: בית המשפט קבע כי ההדמיות נוצרו עבור מוצר מותאם אישית לבית כנסת מסוים ולא לייצור מסיבי, ולכן אין לראות בהן מדגם שהגנתו מותנית ברישום לפי פקודת הפטנטים והמדגמים.
ג. גם אילו היה זה מדגם: לפי סעיף 7 לחוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, אין זכות יוצרים במדגם אלא אם אינו משמש ואינו מכוון לשמש לייצור תעשייתי. בית המשפט קבע כי העיצוב וההדמיות אינם משמשים ולא נועדו לשמש לייצור תעשייתי, ולכן זכות היוצרים קיימת בהם גם אם היה ניתן לראות בהם מדגם.
ד. העתקה של חלקים מהותיים: לפי סעיף 11 לחוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, אין להעתיק יצירה מוגנת או ליצור על פיה ללא היתר של בעל הזכות. בית המשפט קבע כי הדמיון בין ההדמיות לבין שרטוט הנתבע מובהק, וכי גם אם המוטיבים עצמם מקובלים בעיצוב מזרחי, לא ייתכן ששני מעצבים יבחרו באופן עצמאי באותה משרביה ובאותו עיטור רימונים המשלב עלים וענפים. לכן נדחתה הטענה שמדובר באלמנטים שהם נחלת הכלל.
ה. גישה להדמיות: בית המשפט קבע, לפי עדות הגבאי והתאריכים שעל ההדמיות ועל השרטוטים, כי הגבאי קיבל את הדמיה 11 של התובעת לפני שקיבל את שרטוט הנתבע, וכי מסתברת יותר האפשרות שההדמיות הועברו לנתבע מאשר גרסתו שמעולם לא קיבל אותן.
ו. גרסת הנתבע נדחתה: בית המשפט קבע כי עדות הנתבע על מקורות ההשראה של המעצב מטעמו היא עדות שמועה, כי גרסתו על הנתונים שמסר לו בית הכנסת סותרת את עצמה, וכי מדובר בעדות יחידה של בעל דין לפי סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971. עוד קבע כי גם אילו נמסר לנתבע רק תיאור מילולי של הדמיה 11, עדיין הייתה זו העתקה של העיצוב, וכי הדמיון מובהק מכדי שהשרטוט ייווצר מתיאור מילולי בלבד.
ז. אחריות אישית של הנתבע: בית המשפט קבע כי הנתבע, כבעל השליטה הבלעדי בחברה, שהיה במגע עם בית הכנסת והציג עצמו כאחראי על העיצוב ועל המעצב, פעל בעצמו בניגוד לסעיף 11 לחוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007 ואחראי אישית להפרה.
חלק ב - סעדים והכרעות נוספות
פיצוי לפי סעיף 56 לחוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007: 60,000 ₪ שהנתבע ישלם לתובעת
צו מניעה: נאסר על הנתבע, על החברה ועל מי מטעמם לעשות כל שימוש בהדמיות של התובעת או בעיצוב ארון הקודש, לרבות ייצור מוצר הכולל את העיצוב, ולפרסם את ארון הקודש; פרסומים קיימים של תמונת הארון יוסרו
הוצאות משפט: 15,000 ₪ (כולל מע"מ) שהנתבע ישלם לתובעת, והחזר אגרת בית המשפט
סעד כספי נוסף לפי חוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999: נדחה: הטענה היא לתיאור כוזב לפי סעיף 2 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999, ולעוולה זו אין זכאות לפיצוי הסטטוטורי שבסעיף 13 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999, ונזק לא הוכח
סעד לפי דיני עשיית עושר ולא במשפט ופקודת הנזיקין: נדחה, משום שלא נטען ולא הוכח נזק או עושר
לעיון בתחום: משפט אזרחי
הערה: זהו סיכום תמציתי בלבד ואינו תחליף לעיון בנוסח המלא; ייתכנו אי-דיוקים. מספר התיק מצוין לעיל, והנוסח המלא והמחייב מצוי במקור.