לשון הרע: כינוי אדם "עבריין" בשידור רדיו

פסק דין בתביעת לשון הרע בסדר דין מהיר, שהגיש פעיל פוליטי נגד עיתונאי ותיק בגין דברים שהשמיע עליו בשידור רדיו.

פסק דין

פרטי הערכאה

פסק דין תאד"מ 58476-05-24 ניתן בבית משפט השלום בראשון לציון, כבוד השופט שלומי שניידר. פסק הדין ניתן ביום י"ז אלול תשפ"ו, 30 אוגוסט 2026.

טענות הצדדים

התובע, פעיל פוליטי מוכר, טען כי דברי הנתבע בשידור רדיו מיום 5.12.2022 - בהם כינה אותו "עבריין" וטען כי מהסרטון שפרסם עולה שהוא מחפש באופן מאיים את בנה של התובעת הראשית במשפט ראש הממשלה - מהווים לשון הרע. הנתבע טען מנגד כי המילה "עבריין" נאמרה בלשון דיבור לתיאור התנהגות בריונית ומאיימת, ולא כקביעה עובדתית בדבר הרשעה; כי עומדת לו הגנת אמת בפרסום, שכן התובע אכן הורשע בפלילים לאחר מועד השידור; וכי עומדות לו הגנות תום הלב והעיתונאות האחראית. עוד ביקש הנתבע כי לכל היותר ייפסקו לתובע "פיצויים לבוז" בלבד, לאור שמו הרע והתבטאויותיו הקשות של התובע נגדו.

השאלה המשפטית

האם כינוי אדם "עבריין" בשידור רדיו מהווה קביעה עובדתית או הבעת דעה, והאם עומדת לנתבע הגנת אמת בפרסום כאשר התובע הורשע בפלילים רק לאחר מועד השידור.

מה נקבע

חלק א - נימוקי ההכרעה

בית המשפט קיבל את התביעה וקבע כי דברי הנתבע מהווים לשון הרע שאינה חוסה תחת הגנות החוק, מהנימוקים הבאים:

1. הפרסום מהווה לשון הרע: שני חלקי הפרסום נכנסים להגדרת לשון הרע שבסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע (חלופות 1 ו-2). בית המשפט קבע כי האדם הסביר מבין את המילה "עבריין" בהקשר זה כקביעה עובדתית בדבר הרשעה בפלילים, ולא כהבעת דעה על אופיו או התנהגותו של התובע.

2. הגנת אמת בפרסום נדחתה: הגנת האמת שבסעיף 14 לחוק נבחנת ביחס למצב הדברים בעת הפרסום. במועד השידור התובע טרם הורשע בפלילים (הרשעותיו ניתנו בשנת 2025), ולכן הכינוי "עבריין" לא היה אמת בעת אמירתו. גם תיאור הסרטון כ"חיפוש מאיים" חטא לאמת והחסיר את ההקשר הרלוונטי.

3. הגנות תום הלב נדחו: הנתבע לא עמד בסטנדרט של עיתונאות אחראית לפי סעיף 15(2) לחוק (לא בדק את העובדות ולא ביקש את תגובת התובע), והגנת סעיף 15(4) אינה חלה משום שהאמירות הן קביעות עובדתיות ולא הבעת דעה. חזקת חוסר תום הלב שבסעיף 16(ב) לחוק חלה ולא נסתרה.

4. שיקולי הפחתת הפיצוי: בית המשפט התחשב בשמו הרע של התובע כדימוי ציבורי שקדם לפרסום לפי סעיף 22 לחוק, ובהבהרה החלקית ששידר הנתבע לפי סעיף 19 לחוק, וכן בפרסומים פוגעניים שפרסם התובע נגד הנתבע לאחר השידור - ולפיכך הופחת הפיצוי במידה מסוימת. עם זאת, נדחתה בקשת הנתבע לפסוק "פיצויים לבוז" בלבד.

חלק ב - סעדים והכרעות נוספות

פיצוי כספי: 18,000 ₪ לתובע

הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין: 11,000 ₪ לתובע

סך הכל לתשלום: 29,000 ₪

בקשה לחייב את הנתבע בפרסום התנצלות והבהרה: נדחתה

לעיון בתחום: לשון הרע

מאת: עו"ד אלי קשתי | משרד עו"ד קשתי

הערה: זהו סיכום תמציתי בלבד ואינו תחליף לעיון בנוסח המלא; ייתכנו אי-דיוקים. מספר התיק מצוין לעיל, והנוסח המלא והמחייב מצוי במקור.

קראו גם: דחיית תביעה להרמת מסך נגד בעל מניות לשון הרע בסיקור עיתונאי של דמות ציבורית