לשון הרע בסיקור עיתונאי של דמות ציבורית

פסק דין זה עסק בתביעת לשון הרע שהגישה יועצת תקשורת ולוביסטית נגד עיתונאי וערוץ תקשורת, בגין סדרת פרסומים שפורסמו אודותיה ברשתות החברתיות ובטלוויזיה.

פסק דין

פרטי הערכאה

התביעה בתיק ת"א 28623-07-22 ברק נ' לנגרמן ואח' נדונה בבית משפט השלום ברחובות, כבוד השופט ישראל פת. פסק הדין ניתן ביום י"ז אלול תשפ"ו, 30 אוגוסט 2026.

טענות הצדדים

התובעת: יועצת תקשורת ולוביסטית, הגישה תביעה על סך של 500,000 ₪ בגין סדרת פרסומים של הנתבעים (עיתונאי וערוץ תקשורת) ברשת הטוויטר ובטלוויזיה. לטענתה, הפרסומים ייחסו לה שקרים חמורים, ובהם תכנון לפגוע פיזית בקטין, מתן שוחד מיני לשוטר, היותה "עבריינית מורשעת", איום על שופט, ניתוק קשר עם בנה והסתבכות בחובות, אשר נועדו לבזותה ולפגוע בשמה הטוב, ולצד זאת עתרה לצווי עשה להסרת הפרסומים ולפרסום התנצלות. הנתבעים: טענו כי הפרסומים חוסים תחת הגנת "אמת הפרסום", הגנת תום הלב והגנת העיתונאות האחראית. לטענתם, התובעת היא דמות ציבורית ומתדיינת סדרתית אשר הטרידה פקידי ציבור ובני משפחותיהם, והפרסומים היוו סיקור ביקורתי ולגיטימי של התנהלותה.

השאלה המשפטית

האם סדרת הפרסומים שפרסמו הנתבעים בעניינה של התובעת עולה כדי לשון הרע, והאם עומדות לנתבעים ההגנות הקבועות בחוק (אמת בפרסום, תום לב ועיתונאות אחראית)?

מה נקבע

חלק א - נימוקי ההכרעה

בית המשפט בחן כל אחד מהפרסומים בנפרד, על רקע הגנות חוק איסור לשון הרע, וקבע כדלקמן:

פרסום בדבר שוחד מיני לשוטר: הפרסום מהווה לשון הרע שקרית. התובעת זוכתה בהליך פלילי בעניין זה, וממצא הזיכוי שולל את אמיתות הטענה. הנתבעים אינם נהנים מהגנת עיתונאות אחראית משום שהסתמכו על מקור יחיד ללא אימות עצמאי וללא בקשת תגובה מהתובעת (חוק איסור לשון הרע, סעיפים 1, 14, 15).

פרסום בדבר תכנון פגיעה פיזית בקטין: ייחוס תכנון לפגיעה פיזית לתובעת עצמה מהווה לשון הרע. הוכח כי התובעת הטרידה את הקטין ברשת, אך לא הוכח שתכננה פגיעה פיזית, ועל כן נדחתה הגנת אמת בפרסום (חוק איסור לשון הרע, סעיפים 1, 14).

פרסום בדבר "עבריינית מורשעת": הביטוי מהווה לשון הרע. הניסוח היה מוחלט ומטעה באשר לקיומה של הרשעה פורמלית, ואף שהתובעת הודתה בעדותה בביצוע עבירה, אין בכך כדי להכשיר בדיעבד פרסום שגוי (חוק איסור לשון הרע, סעיפים 1, 14).

פרסום בדבר איום על שופט: הפרסום מהווה לשון הרע. התבטאות התובעת ("כיתת יורים") הייתה מטאפורה בוטה ולא איום פיזי, וחקירת המשטרה בעניין נסגרה ללא כתב אישום. הנתבעים לא נקטו אמצעי בירור סבירים (חוק איסור לשון הרע, סעיפים 1, 14, 15).

פרסומים בדבר ניתוק קשר עם הבן והסתבכות כלכלית: הפרסומים מהווים לשון הרע. התובעת הציגה עצמה כקורבן קמפיין ניכור הורי, והנתבעים סילפו זאת לניתוק יזום. הטענה בדבר חובות בהוצאה לפועל נסמכה על נתונים שנוצרו לאחר הפרסום (חוק איסור לשון הרע, סעיפים 1, 14).

פרסום בדבר הטרדת קטין ("הבריונית בכיתתם"): פרסום זה אינו מהווה לשון הרע וחוסה תחת הגנת אמת בפרסום והבעת דעה סבירה, שכן נתמך בממצאים שיפוטיים חלוטים לפיהם התובעת פרסמה פרסומים פוגעניים ומטרידים כלפי הקטין (חוק איסור לשון הרע, סעיפים 14, 15(4)).

חלק ב - סעדים והכרעות נוספות

פיצוי בגין פרסום שוחד מיני לשוטר: 35,000 ₪ לתובעת

פיצוי בגין פרסום תכנון פגיעה פיזית בקטין: 15,000 ₪ לתובעת

פיצוי בגין פרסום איום על שופט: 12,000 ₪ לתובעת

פיצוי בגין פרסום "עבריינית מורשעת": 18,000 ₪ לתובעת

פיצוי בגין פרסום ניתוק קשר עם הבן: 10,000 ₪ לתובעת

פיצוי בגין פרסום הסתבכות כלכלית: 10,000 ₪ לתובעת

סה"כ פיצוי כולל (לרבות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד): 100,000 ₪ לתובעת

צווי עשה להסרת הפרסומים ופרסום התנצלות: נדחו (הפרסומים הוסרו מיוזמת הנתבעים)

לעיון בתחום: לשון הרע

מאת: עו"ד אלי קשתי | משרד עו"ד קשתי

הערה: זהו סיכום תמציתי בלבד ואינו תחליף לעיון בנוסח המלא; ייתכנו אי-דיוקים. מספר התיק מצוין לעיל, והנוסח המלא והמחייב מצוי במקור.