פסק דין של בית משפט השלום בפתח תקווה בתביעה לפיצוי בגין שמונה הודעות פרסומת שנשלחו לטלפון הנייד של התובע. נדונו בו הסכמה מפורשת מראש לקבלת דברי פרסומת, הדרך שבה יש לאפשר לנמען להודיע על סירובו, והשפעת התנהלות הנמען על גובה הפיצוי.
פסק דין
פרטי הערכאה
פסק דין תאד"מ 54193-04-24 יששכר נ' די.אנ.ג'י סולושן בע"מ. בית משפט השלום בפתח תקווה, כבוד הרשמת בכירה נעמה טלמן-בולטין. פסק הדין ניתן ביום א' חשוון תשפ"ז, 12 אוקטובר 2026.
טענות הצדדים
התובע, שהוא עורך דין, הגיש תביעה בסך 8,000 ₪ בגין 8 הודעות פרסומת שנשלחו אליו, לטענתו בניגוד לסעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. לטענתו, מעולם לא נתן הסכמה מפורשת מראש לקבלת הודעות כאלה. הוא הוסיף כי הנתבעת הייתה חייבת לאפשר לו להסיר את עצמו מרשימת התפוצה כקבוע בחוק, ולא להפנות אותו לקישור חיצוני שחשש ללחוץ עליו, וכי ההודעות לא ציינו שמדובר בדבר פרסומת. עוד טען כי שלח לנתבעת מכתב התראה ביום 28.11.23, ובכל זאת נשלחה אליו הודעה נוספת ביום 8.5.24. הוא עתר לפיצוי לדוגמה של עד 1,000 ₪ לכל הודעה. לעומת זאת, הנתבעת לא חלקה על משלוח ההודעות, על היותן דבר פרסומת ועל מספרן. לטענתה, התובע נתן הסכמה מפורשת לדיוור שיווקי בעת רכישת אוזניות באתר שלה ביום 10.8.22, ובחר להירשם לדיוור במייל ובהודעות. היא הוסיפה כי פרטיה ודרכי ההתקשרות עמה צוינו בכל הודעה, ולכן אין בסיס לחשש שהעלה התובע, וכי יכול היה לפנות אליה בדרכים נוספות. לטענתה, התובע המתין כשנה ופנה אליה רק לאחר שנשלחו אליו הודעות רבות, ובכך ניסה להתעשר שלא כדין.
השאלה המשפטית
האם הנתבעת שיגרה לתובע דברי פרסומת בניגוד לסעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, בלי הסכמה מפורשת מראש ובלי לאפשר הסרה בדרך שבה שוגרו ההודעות, ואם כן, מהו הפיצוי הראוי כשהתובע לא לחץ על קישור ההסרה ופנה לנתבעת רק לאחר כשנה?
מה נקבע
חלק א - נימוקי ההכרעה
בית המשפט קיבל את התביעה בחלקה, מן הנימוקים הבאים:
א. העדר הסכמה מפורשת מראש: לפי סעיף 30א(ב) לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 שיגור דבר פרסומת מחייב הסכמה מפורשת מראש של הנמען, והנטל להוכיח שההסכמה התבקשה וניתנה מוטל על המפרסם. בית המשפט קבע כי הנתבעת לא עמדה בנטל: בטופס הרכישה לא נרשמה הסכמה לקבלת דברי פרסומת, המסמך הנוסף שצורף לכתב ההגנה לא נשא תאריך ולא הובא עד שיעיד על האותנטיות שלו, והתיעוד הפנימי ממערכות הנתבעת לא קשר באופן ודאי את הפעולה הנטענת לתובע. גם לא הוצגה ראיה לכך שהובהר לתובע בעת הרכישה כי פרטיו ישמשו למשלוח דברי פרסומת וניתנה לו הזדמנות לסרב. לכן נקבע כי הנתבעת הפרה את סעיף 30א בכך ששיגרה לתובע 8 הודעות פרסומת ללא הסכמתו.
ב. העדר אפשרות הסרה בדרך שבה שוגרה ההודעה: לפי סעיף 30א(ד) לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 הנמען רשאי בכל עת להודיע על סירובו לקבל דברי פרסומת, והודעת הסירוב תינתן בכתב או בדרך שבה שוגר דבר הפרסומת, לפי בחירת הנמען. בית המשפט קבע כי כשמדובר במסרונים היה על הנתבעת לאפשר הסרה באמצעות מסרון חוזר, ולא באמצעות קישור חיצוני, אתר אינטרנט או ערוץ אחר, ושהנתבעת לא הוכיחה שניתנה בהודעות אפשרות הסרה כנדרש.
ג. התנהלות התובע כשיקול להפחתת הפיצוי: בית המשפט קבע כי התובע לא עשה די כדי להפסיק את קבלת ההודעות ולא מילא את החובה המוטלת עליו מכוח עקרון תום הלב. הוא לא שוכנע שהייתה מניעות של ממש ללחוץ על קישור ההסרה, שהגיע ממקור ידוע ומפורש, ולא שוכנע שעלה חשש ממשי מלחיצה עליו. בהסתמך על רע"א 2904/14 (עניין גלסברג), אי הקטנת הנזק אינה שוללת את חבות הנתבעת, אך ניתן להתחשב באפשרות להסיר את עצמו מרשימת התפוצה בקלות יחסית כשיקול להפחתת הפיצוי. במסגרת השיקולים שמונה סעיף 30א(י) לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, ובהם התנהלות הצדדים ותום לבם, הביא בית המשפט בחשבון שהפרסומים היו מסחריים ולא פוגעניים, שמספר ההודעות אינו רב באופן יחסי, ושהתובע ביקש את הסרתו רק במכתב התראה כשנה אחרי ההודעה הראשונה, וקבע כי רף הפיצוי במקרה זה נמוך.
חלק ב - סעדים והכרעות נוספות
תביעה לפיצוי בסך 8,000 ₪: התקבלה בחלקה
פיצוי לדוגמה: 200 ₪ לכל הודעה
סך הפיצוי בגין 8 ההודעות: 1,600 ₪, שתשלם הנתבעת לתובע
אגרת משפט: הנתבעת תשלם לתובע גם את אגרת המשפט
הוצאות ושכר טרחה: 750 ₪ לתובע. בית המשפט העמיד אותם על סכום זה משום שהתובע, עורך דין, בחר להגיש תביעה בסכום נמוך בהליך של סדר דין מהיר ולא בבית המשפט לתביעות קטנות
לעיון בתחום: משפט אזרחי
הערה: זהו סיכום תמציתי בלבד ואינו תחליף לעיון בנוסח המלא; ייתכנו אי-דיוקים. מספר התיק מצוין לעיל, והנוסח המלא והמחייב מצוי במקור.