פסק דין זה עוסק בתביעה כספית שהוגשה לבית המשפט לתביעות קטנות, בעניין משלוח מסרונים שיווקיים (דברי פרסומת) שנמשך, לטענת התובע, לאחר ששלח הודעת סירוב ("הסר") בהתאם למנגנון שהציגה הנתבעת.
פסק דין
פרטי הערכאה
פסק הדין בתיק ת"ק 45095-07-26 עניינו בבית המשפט לתביעות קטנות בפתח תקווה, בפני כבוד הרשמת בכירה נעמה טלמן-בולטין. פסק הדין ניתן ביום י"ז אלול תשפ"ו, 30 אוגוסט 2026.
טענות הצדדים
טענות התובע: התובע, לקוח של הנתבעת, טען כי ביום 24.5.2026 שלח הודעת "הסר" למספר שצוין בהודעות הנתבעת כמיועד להסרה, אך חרף זאת המשיך לקבל עשרה מסרונים שיווקיים. לטענתו, לא נתן הסכמה אקטיבית לקבלת דברי פרסומת, ומכל מקום ההסכמה בוטלה עם משלוח הודעת הסירוב; העובדה שההודעה לא נקלטה במערכות הנתבעת או אצל ספק הדיוור מטעמה אינה יכולה לפעול לחובתו, שכן פעל בהתאם למנגנון שהוצג לו. התובע עתר לפיצוי בסך 1,000 ₪ בגין כל אחת מעשר ההודעות, לפיצוי נוסף בגין עוגמת נפש ולהחזר האגרה. לעומת זאת, הנתבעת טענה כי דין התביעה להידחות: לטענתה התובע, לקוח שלה כ-11 שנים, נתן במסגרת הנפקת כרטיס אשראי בשנת 2023 הסכמה לקבלת הודעות שיווקיות, וכי הודעת ה"הסר" מיום 24.5.2026 מעולם לא התקבלה במערכותיה או במערכות ספק הדיוור מטעמה, כפי שעולה ממכתב ספק התקשורת. לטענתה, רק משפנה התובע ישירות בבקשת הסרה הוא הוסר מיד מרשימת התפוצה, והיה עליו לבצע ניסיון הסרה נוסף במקום "לצבור" הודעות ולדרוש פיצוי מופרז.
השאלה המשפטית
האם נמען ששלח הודעת סירוב בהתאם למנגנון שהציג המפרסם, אך ההודעה לא נקלטה במערכות המפרסם, זכאי לפיצוי בגין דברי פרסומת שנשלחו לאחר מכן לפי חוק התקשורת?
מה נקבע
חלק א - נימוקי ההכרעה
בית המשפט קיבל את התביעה בחלקה, מן הנימוקים הבאים:
א. אופיים המסחרי של המסרונים: המסרונים שנשלחו לתובע נועדו לקדם את מוצריה או שירותיה של הנתבעת, ולפיכך מתקיים בהם המאפיין המסחרי הנדרש להגדרת "דבר פרסומת" לפי סעיף 30א(א)(1) לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982.
ב. הוכחת משלוח הודעת הסירוב: על יסוד פלט התקשורת של חברת הסלולר נקבע כי התובע הוכיח במאזן ההסתברויות ששלח ביום 24.5.2026 הודעת "הסר" למספר שהנתבעת ייעדה לכך. מכתב ספק הדיוור, המלמד כי ההודעה אינה מופיעה במערכותיו, אינו סותר ראיה זו.
ג. כשל הקליטה אינו נזקף לחובת הנמען: משפעל התובע בהתאם למנגנון ההסרה שהנתבעת עצמה הציגה, אין להטיל עליו את האחריות לכך שההודעה לא נקלטה במערכות הנתבעת או ספק הדיוור מטעמה, ואף לא היה עליו לבצע ניסיון הסרה נוסף או לפנות בערוץ אחר. משכך, עשרת המסרונים שנשלחו לאחר הודעת הסירוב נשלחו בניגוד לסעיף 30א(ד) לחוק.
ד. שיקולי גובה הפיצוי: במסגרת שיקול הדעת לקביעת פיצוי ללא הוכחת נזק לפי סעיף 30א(י) לחוק, נשקלו מחד גיסא הצורך באכיפה והרתעה והעובדה שהתובע פעל כנדרש, ומאידך גיסא שלא הוכח כי הנתבעת התעלמה מן ההודעה במכוון וכי היא הסירה את התובע מיד עם פנייתו הישירה.
ה. דחיית הפיצוי הנוסף בגין עוגמת נפש: הפיצוי ללא הוכחת נזק הקבוע בסעיף 30א(י) לחוק כבר מביא בחשבון את נסיבות ההפרה ותוצאותיה, ולא הוצג טעם המצדיק פסיקת פיצוי נוסף ונפרד בגין אותם מעשים.
חלק ב - סעדים והכרעות נוספות
פיצוי בגין עשרת המסרונים: 3,000 ₪
החזר אגרת בית משפט: 116 ₪
פיצוי נוסף בגין עוגמת נפש, טרחה ובזבוז זמן: נדחה
לעיון בתחום: משפט אזרחי
קראו גם: הכרה בבעלות משותפת של ידוע בציבור בבית מגורים תביעת מתווכת לחלק מדמי תיווך נדחתה בהיעדר הסכם
הערה: זהו סיכום תמציתי בלבד ואינו תחליף לעיון בנוסח המלא; ייתכנו אי-דיוקים. מספר התיק מצוין לעיל, והנוסח המלא והמחייב מצוי במקור.