ההבדל המרכזי בין בוררות לבין הליך בבית משפט הוא שבבוררות הצדדים בוחרים מרצונם גורם מכריע פרטי (בורר) במקום שופט, ומסמיכים אותו להכריע בסכסוך ביניהם על יסוד הסכם בוררות. חוק הבוררות, התשכ"ח-1968, מסדיר מסלול זה וקובע כי לאחר אישורו של פסק הבוררות בבית המשפט דינו כדין פסק דין. בית משפט הוא הליך ציבורי, פתוח לעיון וכפוף לזכות ערעור רחבה, בעוד בוררות היא הליך פרטי, גמיש ומהיר יותר, אך עם היקף התערבות מצומצם. הבחירה בין השניים תלויה באופי הסכסוך, ברצון הצדדים לחיסיון ובחשיבות שהם מייחסים לזכות ערעור.
הסכם בוררות: הבסיס למסלול הבורר
בוררות אינה נכפית על צד; היא נובעת מהסכם בוררות שבו הצדדים מסכימים למסור סכסוך קיים או עתידי להכרעת בורר. חוק הבוררות, התשכ"ח-1968, מגדיר את מסגרת ההסכם, את דרך מינוי הבורר ואת סמכויותיו. הסכם בוררות יכול לעמוד כחוזה עצמאי או להופיע כסעיף בתוך חוזה מסחרי רחב יותר, ובלבד שהוא בכתב. משנקבע הסכם כזה, רשאי בית המשפט לעכב הליך משפטי שהוגש בניגוד לו ולהפנות את הצדדים לבוררות. הצדדים נהנים מגמישות רבה: הם בוחרים את זהות הבורר, לרוב לפי מומחיותו בתחום הנדון, קובעים את סדרי הדין, את מקום ההתכנסות ואת לוח הזמנים. גמישות זו היא אחד היתרונות הבולטים של המסלול, אך היא גם מחייבת ניסוח זהיר של ההסכם, שכן היקף סמכות הבורר, קיומה של חובת הנמקה וקיומה של זכות ערעור נגזרים כולם מלשון ההסכם עצמו.
אישור וביטול פסק בוררות
פסק בוררות אינו אכיף מאליו. כדי להעניק לו תוקף מחייב, על בעל דין לפנות לבית המשפט בבקשה לאישור הפסק. סעיף 23 לחוק הבוררות קובע כי משאושר הפסק, דינו לכל דבר, פרט לערעור, כדין פסק דין של בית משפט, וניתן לאכפו בהוצאה לפועל. הצד שכנגד רשאי להתנגד לאישור באמצעות בקשה לביטול הפסק. עילות הביטול מנויות בסעיף 24 לחוק והן מצומצמות ומכוונות בעיקר לפגמים בהליך ובסמכות, ולא לטעות בשיקול הדעת של הבורר. בין העילות: היעדר הסכם בוררות בר תוקף, מינוי בורר שלא כדין, חריגה מסמכות, אי מתן הזדמנות נאותה לבעל דין לטעון את טענותיו, אי הכרעה באחד העניינים שנמסרו, ופסק שתוכנו מנוגד לתקנת הציבור. בית המשפט אינו יושב כערכאת ערעור על תוכן ההכרעה, ולכן צד המבקש לבטל פסק בוררות נדרש להצביע על אחת מעילות אלה ולא רק על אי שביעות רצון מהתוצאה.
יתרונות וחסרונות של כל מסלול
יתרונותיה של הבוררות כוללים מהירות יחסית, גמישות בסדרי הדין, חיסיון (ההליך אינו פומבי) ואפשרות לבחור מכריע בעל מומחיות מקצועית בתחום הסכסוך. מנגד, הליך בבית משפט מציע זכות ערעור רחבה כמעט תמיד, פומביות המבטיחה שקיפות, ושיטת פסיקה מחייבת המבוססת על תקדימים. חסרון מרכזי של הבוררות הוא היקף הביקורת השיפוטית המצומצם: כברירת מחדל אין ערעור על פסק בוררות, וניתן לתקוף אותו רק בעילות הביטול שבסעיף 24. ערעור על הפסק אפשרי רק אם הצדדים הסכימו לכך מראש, בין בפני בורר נוסף לפי סעיף 21א לחוק, ובין בפני בית המשפט ברשות לפי סעיף 29ב, ובאחרון נדרש שהבורר יהיה מחויב לפסוק לפי הדין. לעומת זאת, הליך בבית משפט כרוך לעיתים בזמן המתנה ארוך יותר ובחשיפה פומבית. הבחירה בין המסלולים היא אפוא איזון בין ודאות וסופיות לבין זכות הביקורת והשקיפות.
שאלות נפוצות
האם פסק בוררות מחייב כמו פסק דין?
לאחר שבית המשפט מאשר את פסק הבוררות לפי סעיף 23 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968, דינו לכל דבר, פרט לערעור, כדין פסק דין, וניתן לאכפו בהוצאה לפועל. עד לאישור, הפסק מחייב את הצדדים חוזית אך אינו בר אכיפה ישירה כפסק דין.
האם אפשר לערער על פסק בוררות?
כברירת מחדל אין ערעור על פסק בוררות. ערעור אפשרי רק אם הצדדים הסכימו לכך מראש בהסכם, בין בפני בורר לפי סעיף 21א ובין בפני בית המשפט ברשות לפי סעיף 29ב, כאשר הבורר חויב לפסוק לפי הדין. בהיעדר הסכמה כזו, הדרך היחידה לתקוף את הפסק היא בקשת ביטול בעילות סעיף 24.
מהן העילות לביטול פסק בוררות?
סעיף 24 לחוק מונה עילות מצומצמות, ובהן היעדר הסכם בוררות בר תוקף, מינוי בורר שלא כדין, חריגה מסמכות, אי מתן הזדמנות נאותה לטעון, אי הכרעה בעניין שנמסר, ופסק המנוגד לתקנת הציבור. בית המשפט אינו בוחן מחדש את שיקול דעתו של הבורר לגופו.
מתי עדיף לבחור בבוררות ומתי בבית משפט?
בוררות מתאימה כאשר הצדדים מבקשים חיסיון, מהירות, גמישות ומכריע בעל מומחיות בתחום. הליך בבית משפט עדיף כאשר חשובה זכות ערעור רחבה, כאשר נדרשת הכרעה תקדימית, או כאשר צד חושש מצמצום הביקורת השיפוטית. השיקול תלוי בסוג הסכסוך ובהעדפות הצדדים.
הבחירה בין בוררות לבין הליך בבית משפט אינה בחירה בין טוב לרע אלא בין שני מסלולים בעלי היגיון שונה: האחד מדגיש פרטיות, גמישות וסופיות, והשני מדגיש שקיפות, תקדים וזכות ערעור. הבנת הוראות חוק הבוררות, התשכ"ח-1968, ובמיוחד מנגנון האישור שבסעיף 23 ועילות הביטול שבסעיף 24, מסייעת לצדדים לשקול את המסלול המתאים למחלוקת הספציפית שלהם.