צוואה בעל פה תקפה רק בהתקיים תנאים מחמירים: היא שמורה למצווה הנמצא במצב של שכיב מרע, או למי שרואה עצמו בנסיבות המצדיקות זאת מול פני המוות, והיא נאמרת בפני שני עדים השומעים את לשונו. חוק הירושה, התשכ"ה-1965, מכיר בצוואה בעל פה כאחת מצורות הצוואה, אך מתנה את תוקפה ברישום זכרון דברים והפקדתו, וקובע כי הצוואה בטלה כעבור חודש אם חלפו הנסיבות והמצווה נותר בחיים. מדובר אפוא בצורת צוואה חריגה, המיועדת למצבי חירום בלבד.
צוואה בעל פה כאחת מצורות הצוואה
סעיף 18 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965, קובע כי צוואה נעשית באחת מארבע צורות: בכתב יד, בעדים, בפני רשות או בעל פה. שלוש הצורות הראשונות הן הדרך המקובלת והבטוחה לעריכת צוואה, ואילו הצוואה בעל פה, המכונה גם צוואת שכיב מרע, היא צורה חריגה השמורה לנסיבות מיוחדות. הרעיון העומד בבסיסה הוא לאפשר לאדם המצוי במצב חירום רפואי או בסכנת חיים מיידית להביע את רצונו האחרון גם כאשר אין באפשרותו לערוך צוואה כתובה כמקובל. משום כך, החוק מקנה לצוואה זו תוקף רק בהתקיים תנאים דווקניים, ובתי המשפט בוחנים בקפדנות אם התקיימו הנסיבות המצדיקות את השימוש בצורה חריגה זו. ככלל, כאשר ניתן לערוך צוואה באחת הצורות המקובלות, אין הצדקה לצוואה בעל פה.
התנאים לתוקף הצוואה
סעיף 23(א) לחוק קובע כי שכיב מרע, וכן מי שרואה עצמו בנסיבות המצדיקות זאת מול פני המוות, רשאי לצוות בעל פה בפני שני עדים השומעים את לשונו. שני יסודות עומדים אפוא בבסיס התוקף: ראשית, מצבו של המצווה - היותו שכיב מרע או אדם הרואה עצמו מול פני המוות בנסיבות המצדיקות זאת; שנית, נוכחותם של שני עדים השומעים את דבריו. סעיף 23(ב) מוסיף דרישה צורנית חשובה: דברי המצווה, בציון היום והנסיבות, יירשמו בזכרון דברים שייחתם בידי שני העדים ויופקד על ידיהם אצל רשם לענייני ירושה. רישום זכרון הדברים והפקדתו נועדו לתעד את הצוואה ולמנוע מחלוקות עתידיות באשר לתוכנה ולנסיבות עשייתה. היעדר תיעוד כזה עלול לפגוע בתוקף הצוואה או להקשות על הוכחתה. בפועל, מאחר שצוואה בעל פה נערכת במצבי לחץ וחירום ואינה נהנית מהוודאות של מסמך כתוב וחתום בידי המצווה, היא נתונה יותר מצורות הצוואה האחרות למחלוקות בין היורשים, לרבות טענות בדבר כשירות המצווה, זהות העדים או תוכן הדברים שנאמרו. משום כך, גם כאשר התקיימו התנאים הפורמליים, בית המשפט בוחן את נסיבות עשיית הצוואה בזהירות רבה.
פקיעת התוקף ומגבלות נוספות
סעיף 23(ג) לחוק קובע כי צוואה בעל פה בטלה כעבור חודש ימים לאחר שחלפו הנסיבות שהצדיקו את עשייתה, אם המצווה עודנו בחיים. הוראה זו משקפת את אופייה הזמני והחירומי של הצוואה: היא נועדה למצב חירום, וברגע שהמצב חלף והמצווה שב לאיתנו, מצופה ממנו לערוך צוואה מסודרת באחת הצורות המקובלות. כמו כן, ככל צוואה, גם צוואה בעל פה כפופה למגבלות הכשרות שבחוק: סעיף 26 קובע כי צוואה שנעשתה על ידי קטין או על ידי מי שהוכרז פסול דין בטלה. מכאן שצוואה בעל פה תקפה רק כאשר התקיימו כל התנאים במצטבר - מצב המצווה, נוכחות שני העדים, רישום זכרון הדברים והפקדתו, ובכפוף לכשרות המצווה ולמגבלת החודש.
שאלות נפוצות
מי יכול לערוך צוואה בעל פה?
צוואה בעל פה שמורה לשכיב מרע או למי שרואה עצמו, בנסיבות המצדיקות זאת, מול פני המוות. אין מדובר בצורת צוואה זמינה לכל אדם המעוניין בכך, אלא בחריג המיועד למצבי חירום שבהם לא ניתן לערוך צוואה כתובה.
כמה עדים נדרשים?
סעיף 23 לחוק דורש שני עדים השומעים את לשון המצווה. על העדים גם לחתום על זכרון דברים המתעד את דברי המצווה, את היום ואת הנסיבות, ולהפקידו אצל רשם לענייני ירושה.
מה קורה אם המצווה מחלים?
אם חלפו הנסיבות שהצדיקו את הצוואה והמצווה נותר בחיים, הצוואה בעל פה בטלה כעבור חודש ימים, בהתאם לסעיף 23(ג). במצב כזה מומלץ לערוך צוואה באחת הצורות המקובלות כדי לתת תוקף מסודר לרצון המצווה.
האם צוואה בעל פה גוברת על צוואה כתובה קודמת?
כמו כל צוואה, גם צוואה בעל פה תקפה עשויה לשקף את רצונו האחרון של המצווה, אך תוקפה תלוי בהתקיימות כל התנאים שבחוק. בשל אופייה החריג והזמני, ובשל מגבלת החודש, מדובר בכלי מוגבל, ובחינת היחס בינה לבין צוואות קודמות נעשית לפי נסיבות המקרה.
צוואה בעל פה היא צורת צוואה חריגה המיועדת למצבי חירום, ותוקפה מותנה בקיום כל התנאים הקבועים בסעיף 23 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965: מצב של שכיב מרע או עמידה מול פני המוות, נוכחות שני עדים, רישום זכרון דברים חתום והפקדתו, וכן מגבלת בטלות הצוואה כעבור חודש אם חלפו הנסיבות. הכרת התנאים הללו חשובה להבנת מעמדה ותוקפה של צוואה מסוג זה.