בית המשפט העליון דן בשאלה אם ניתן להתנות מתן צו הורות פסיקתי בבחינת המסוגלות ההורית של מבקש הצו, או שבחינה זו שייכת להליכים ייעודיים אחרים.
פסק דין
פרטי הערכאה
פסק דין בע"מ 29405-01-26 - היועצת המשפטית לממשלה נ' פלוני ואח'. בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים. הרכב: הנשיא יצחק עמית, השופט אלכס שטיין, השופט יחיאל כשר. פסק הדין ניתן ביום י"ג תשרי תשפ"ז, 24 ספטמבר 2026.
טענות הצדדים
המערערת טענה כי הבקשה מעוררת שאלה עקרונית בעלת השלכות רוחב. לשיטתה, כשנדרש תסקיר לפי מתווה שר הרווחה, על בית המשפט לשקול את מכלול ההיבטים של טובת הילד, ובראשם התפקוד ההורי של מבקשי הצו. לדבריה, יש לתת לממצאי התסקיר משקל ממשי, במיוחד כשהם מלמדים על תפקוד הורי לקוי. המערערת טענה גם כי צו הורות פסיקתי דומה לצווי הורות מכוננים לפי חוק אימוץ ילדים, התשמ"א-1981, ולפי חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד), התשנ"ו-1996, שבהם נבחנת טובת הילד. עוד טענה כי בית המשפט המחוזי ייחס לצו מעמד הצהרתי בפועל, בניגוד לדנ"א 1297/20.
המשיבים טענו כי אין עילה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי. לדבריהם, קבלת עמדת המערערת תיצור סטנדרט כפול בין הורים ביולוגיים להורים מכוח "זיקה לזיקה", ותסכן את יציבותם של תאים משפחתיים רבים. האפוטרופא לדין של הקטין תמכה בדחיית הבקשה. לטענתה, המשיבה 2 היא אמו של הקטין מבחינתו, וטובתו מחייבת את רישומה כאם. עוד טענה כי צרכיו מטופלים בהליכים לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960, וכי הימשכות ההליך היא הפוגעת בו.
השאלה המשפטית
האם, ובאיזה היקף, רשאי בית המשפט להתנות מתן צו הורות פסיקתי מכוח "זיקה לזיקה" בתסקיר ובבחינת המסוגלות ההורית של מבקש הצו, או שבחינה זו נעשית בהליכים ייעודיים אחרים.
מה נקבע
חלק א - נימוקי ההכרעה
בית המשפט דחה את הערעור מהנימוקים הבאים:
א. מהות הצו ומוקד התסקיר: הנשיא עמית קבע כי לפי מתווה שר הרווחה ולפי עניין סיראי ודנ"א פלוני, צו הורות פסיקתי מכונן הורות לאחר שהוכחו כוונה משותפת ותכנון משותף. לכן התסקיר בוחן את הכוונה המשותפת ואת הגינות הליך הפונדקאות, ולא את התפקוד ההורי. כשאין חשש בעניינים אלה, חזקה כי הצו משרת את טובת הקטין.
ב. תכלית ההליך: הנשיא עמית קבע כי ההליך נועד להיות מהיר, קצר ופשוט ככל הניתן, ולכן אין בו ככלל מקום לבחינה מעמיקה של טענות בדבר מסוגלות הורית. את המסוגלות ההורית בוחנים בהליכים לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960, כמו במקרה של הורות ביולוגית. אחרת תיווצר היררכיה בין סוגי הזיקות ההוריות.
ג. המציאות העובדתית של הקטין: הנשיא עמית קבע כי המשיבה 2 מגדלת את הקטין כאמו כבר למעלה משלוש שנים, ולכן מציאות חייו העובדתית אינה תואמת את מציאות חייו המשפטית. אי-ההתאמה פוגעת בטובתו.
ד. הטיפול בטענות המסוגלות ההורית: הנשיא עמית קבע כי טענות המסוגלות ההורית לא נותרו ללא מענה, אלא טופלו בהליכי הנזקקות שנוהלו בעניין הקטין לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960. משלא נטענו פגמים בכוונה המשותפת ובהגינות הליך ההורות, לא היה מקום למנוע את הורותה של המשיבה 2.
ה. הנימוק הנפרד של השופט כשר: השופט כשר קבע כי צו הורות פסיקתי מכוח "זיקה לזיקה" הוא צו מכונן, ולכן אפשר להתנות אותו בתנאים, אך רק במקרים חריגים. הוא נימק זאת בשלושה טעמים. הראשון: קיימים מנגנונים ייעודיים להתמודדות עם חוסר מסוגלות הורית, והם הוצאת ילד מחזקת הוריו בהליך נזקקות לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960, והכרזה על קטין כבר-אימוץ מחמת אי-מסוגלות הורית לפי חוק אימוץ ילדים, התשמ"א-1981: סעיף 13(א)(7). השני: הבחינה המוצעת תיערך רק לאחר שהיילוד כבר נולד וגדל בחיק מבקשי הצו. השלישי: יש לצמצם את הפער בין הורה גנטי להורה מכוח "זיקה לזיקה". לדעתו המקרה אינו חריג.
ו. עמדת השופט שטיין: השופט שטיין הסכים לפסק דינו של הנשיא עמית.
חלק ב - סעדים והכרעות נוספות
הערעור: נדחה, ופסק דינו של בית המשפט המחוזי אומץ לפי תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018
צו הורות פסיקתי: יינתן למשיבה 2 כמפורט בפסקה 42 לפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה
הוצאות: לא ייעשה צו להוצאות
עיכוב הביצוע שניתן ביום 19.1.2026: בוטל
לעיון בתחום: דיני משפחה
הערה: זהו סיכום תמציתי בלבד ואינו תחליף לעיון בנוסח המלא; ייתכנו אי-דיוקים. מספר התיק מצוין לעיל, והנוסח המלא והמחייב מצוי במקור.