המבקשת ערערה על פסק דין בסכסוך שכנים בעניין זכות מעבר בשביל, וביקשה לעכב את ביצועו עד להכרעה בערעור, לפי סיכויי הערעור ומאזן הנוחות.
החלטה
פרטי הערכאה
החלטה בע"א 54938-10-26 שרצר בר נ' אספיס (בקשה מס' 2). בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו, בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, כב' השופטת עידית ברקוביץ. ההחלטה ניתנה ביום י"ח חשוון תשפ"ז, 29 אוקטובר 2026.
טענות הצדדים
המבקשת ערערה על פסק דין שקיבל את תביעת המשיב ודחה את תביעתה. פסק הדין הורה לה לאפשר למשיב גישה פנויה לביתו ולפנות כל מכשול למעבר רכב ובני אדם בשביל. היא ביקשה לעכב את ביצועו. לטענתה, הערעור מעלה טענות ממשיות על אכיפת זכות המעבר לרכב ועל היקף הסעד. מעבר כלי רכב בשביל יוצר סיכון בטיחותי ונזק בלתי הפיך. הצו להסרת מכשולים עמום. הכדים שבשביל הם כדי ענק שבהם נטועים עצים בוגרים, והעתקתם כרוכה בהוצאות ובחשש לנזק. עיכוב הביצוע ישמור על מצב קיים מזה למעלה משני עשורים. היא ביקשה לעכב גם את החיוב בהוצאות ובשכר טרחה, ולחלופין להפקיד את הסכום בקופת בית המשפט או בנאמנות.
המשיב השיב כי המבקשת מתנהלת בחוסר תום לב, רכשה את הבית בעיניים פקוחות וידעה על הסכם השיתוף. סיכויי הערעור נמוכים, כי פסק הדין נשען על הסכם השיתוף הרשום. מאזן הנוחות נוטה לטובתו: מדובר בפעולות טכניות, נזקה הנטען של המבקשת כספי והפיך, ואילו הוא נפגע יום-יום בליבת זכותו הקניינית. הבקשה הוגשה בשיהוי של חודשיים. המבקשת בעלת אמצעים ומסרבת לשלם את ההוצאות.
השאלה המשפטית
האם יש לעכב את ביצוע פסק הדין, על צו העשה למעבר בשביל ועל החיוב בהוצאות ושכר טרחה, עד להכרעה בערעור, לפי תנאי סיכויי הערעור ומאזן הנוחות.
מה נקבע
חלק א - נימוקי ההכרעה
בית המשפט דחה את הבקשה מחמישה נימוקים:
1. לפי תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, הגשת ערעור אינה מעכבת ביצוע. עיכוב מותנה בסיכויי ערעור טובים ובמאזן נוחות לטובת המבקשת, ולמאזן הנוחות הבכורה.
2. סיכויי הערעור: בית המשפט קבע כי הם אינם משופרים. פסק הדין מקיף ונשען על הסכם שיתוף רשום שקדם לרכישה, ועל ממצאים עובדתיים והתרשמות מעדויות. ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בממצאים כאלה (ע"א 55529-01-26; ע"א 7300/21).
3. סיכון בטיחותי: בית המשפט קבע כי בית משפט קמא בחן את חוות דעת מומחית התנועה וקבע שלא הוכח סיכון בטיחותי משמעותי, ולכן אין בטענה כדי להטות את מאזן הנוחות.
4. כדי הענק: בית המשפט קבע כי הכלל הוא שאין לעכב ביצוע בנוגע למקרקעין שאינם משמשים למגורים (רע"א 1887/21), ומדובר בשביל בצד הבית. בית משפט קמא קבע כי ההתאמות אינן משמעותיות ולא נדרשת עקירת עצים, ולכן הנזק הניתן לפיצוי כספי אינו מצדיק עיכוב.
5. הוצאות ושכר טרחה: בית המשפט קבע כי הכלל שלפיו אין לעכב ביצוע פסק דין מקבל משנה תוקף בפסק דין כספי. על המבקש להראות תוצאה בלתי הפיכה, והמבקשת לא העלתה טענה ממשית כזו.
חלק ב - סעדים והכרעות נוספות
בקשה לעיכוב ביצוע צו העשה למעבר בשביל: נדחתה
בקשה לעיכוב ביצוע החיוב בהוצאות ובשכר טרחה בסך 60,000 ₪: נדחתה
הוצאות הבקשה: 3,000 ₪ על המבקשת לטובת המשיב
לעיון בתחום: מקרקעין
הערה: זהו סיכום תמציתי בלבד ואינו תחליף לעיון בנוסח המלא; ייתכנו אי-דיוקים. מספר התיק מצוין לעיל, והנוסח המלא והמחייב מצוי במקור.

