התובעים, בעלי נכס שהושכר, תבעו את השוכרים ואת הערבים בגין נזקים שנטען כי נגרמו בנכס, והפסיקה בוחנת מה חלקו של בלאי סביר ומה הוכח בפועל.
פסק דין
פרטי הערכאה
פסק דין ת"א 17284-04-21 וענונו נ' לויאן. בית משפט השלום בתל אביב-יפו, כבוד השופט גיא הימן. פסק הדין ניתן ביום י"א בחשון התשפ"ז, 22 באוקטובר 2026.
טענות הצדדים
התובעים, בעלי בית צמוד-קרקע שהושכר לנתבעים 1 ו-2 מ-12.9.2010 עד 25.12.2020, טענו כי הנכס הוחזר במצב פגום. הם טענו לנזקים בין היתר ברצפה, במטבח, באמבטיה, בדלת, בתריסים ובגינה, ולהוצאת מזגן בניגוד להסכם. לשיטתם, השוכרים חייבים לתקן כל דבר בנכס, ללא קשר לסיבת הנזק. הם גם דרשו פיצוי על אובדן דמי שכירות בתקופת התיקונים, על שיפורים שביצעו בנכס ועל נזק לא ממוני. הסכום שנתבע בכתב התביעה המתוקן היה 102,251 שקלים.
הנתבעים טענו כי הליקויים נובעים מבלאי סביר של בית ישן ומבעיות מבניות, וכי הנכס נמסר להם במצב רחוק מחדש. לטענתם, לא נמנעה כניסה לנכס לצורך שיפוצים ולא הם גרמו לעיכוב בהשכרה. הם דרשו מהתובעים את דמי השכירות בגין הימים שלאחר הפינוי (סך נומינלי של 780 שקלים), את הצ'קים ואת הבטוחות. הערבים, נתבעים 3 ו-4, לא הכחישו את חבותם ככאלה.
השאלה המשפטית
מה היקף התחייבויות השוכרים בהסכם השכירות לתיקון נזקים בנכס בתום השכירות, אילו נזקים הוכחו, ובאיזה שיעור חבים בהם השוכרים והערבים.
מה נקבע
חלק א - נימוקי ההכרעה
בית המשפט קיבל את התביעה בחלקה על יסוד שמונה נימוקים:
1. בית המשפט קבע כי שלוש ההוראות בהסכם האחרון, שאף אחת מהן לא בוטלה, חלות במקביל. השוכרים חבים בנזק משימוש בלתי סביר, בלתי הוגן או בלתי זהיר, והמשכיר חב בנזק מבלאי סביר. פרשנות התובעים נדחתה.
2. בית המשפט קבע כי הראיות לא הוכיחו מרבית הנזקים. התמונות הראו רק ארבע או חמש מרצפות שבורות או סדוקות, ולא הוגשה ראיה לנזק בגינה.
3. בית המשפט קבע כי קבלות על שיפורים והצעות מחיר לשיפוץ אינן מוכיחות נזק או חבות. עלות שיפורים שניזוקו נבלעת בעלות התיקון, ולכן דרישה לשניהם היא כפל פיצוי.
4. לפי סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, לא יוחס משקל ראייתי של ממש לעדויות בעלי הדין החד-צדדיות. בית המשפט לא הסתמך על עדויות מפי השמועה, וקבע כי עדויות המתווך ושני בעלי המלאכה, שהם עדים ניטרליים, מלמדות שהליקויים נובעים מבלאי סביר ומבעיות מבניות.
5. בית המשפט קבע כי סילוק מזגן לא הוכח, שכן המתווך העיד שהמזגנים נותרו בנכס.
6. בית המשפט קבע כי הצעת מחיר ללא עדות המציע היא עדות מפי השמועה. לפיכך שיעור נזק המרצפות נקבע על דרך האומדנא, בהתאם לע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ.
7. בית המשפט קבע כי אין פיצוי על אובדן שכירות. תיקון מרצפות אינו אורך חודשים, העיכוב נבע ממחיר, מתזמון ומתקופת הקורונה, והנתבעים לא מנעו כניסה. הנתבעים גם קיימו את הוראת ההסכם בדבר קיצור תקופת השכירות.
8. בית המשפט קבע כי נזק לא ממוני נבלע בנזק הממוני, בהתאם לע"א 3437/93 אגד, אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' אדלר.
חלק ב - סעדים והכרעות נוספות
תביעה: התקבלה בחלקה
פיצוי בגין מרצפות: 12 אלף שקלים, כולל מע"מ
קיזוז דמי שכירות בגין התקופה שקוצרה: 1,070 שקלים לטובת הנתבעים
סכום שנפסק לתובעים, יחד ולחוד, מהנתבעים כולל הערבים, יחד ולחוד: 10,930 שקלים
דמי פיגורים: לפי סעיף 5א לחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, מיום החיוב עד התשלום בפועל, בגין איחור בתשלום
השבת הצ'קים בגין שאריתה של תקופת החוזה וכל הבטוחות: התובעים ישיבו לנתבעים
נזקים נוספים, אובדן דמי שכירות ונזק לא ממוני: נדחו
הוצאות ושכר טרחה: התובעים אינם זכאים להם, נוכח הפער בין הסכום הנתבע לסכום שנפסק
לעיון בתחום: מקרקעין
הערה: זהו סיכום תמציתי בלבד ואינו תחליף לעיון בנוסח המלא; ייתכנו אי-דיוקים. מספר התיק מצוין לעיל, והנוסח המלא והמחייב מצוי במקור.