השבת דמי היוון ששולמו לרשות מקרקעי ישראל

פסק הדין עוסק בתביעה להשבת דמי היוון שנגבו מהתובעים בעסקה למגרש מול רשות מקרקעי ישראל, ובשאלות הסמכות, ההתיישנות, המועד הקובע לשומה והוצאות הפיתוח.

פסק דין

פרטי הערכאה

פסק דין בת"א 34109-03-19 שרון ואח' נ' רשות מקרקעי ישראל מחוז מרכז ואח'. בית משפט השלום בנתניה, כבוד השופטת מירב דניאל בונן. פסק הדין ניתן ביום ג' חשוון תשפ"ז, 14 אוקטובר 2026.

טענות הצדדים

התובעים הגישו תביעה כספית נגד רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) ונגד השמאית שדנה בבקשתם לעיון חוזר. התביעה האישית נגד השמאית נדחתה קודם לכן מפאת חסינות, והתביעה נגד המדינה נותרה על כנה. התובעים טענו כי שילמו דמי היוון בסך 1,194,581 ₪ בעוד ששווי הקרקע, ללא דמי פיתוח, הוא 700,000 ₪ בלבד. לשיטתם היה עליהם לשלם 66% מהשווי לפי החלטה 737, ולכן הם תבעו השבה של 654,041 ₪. עוד טענו כי רמ"י לא רשמה את זכויותיהם במועד, וכי השמאית הייתה מוטה והקפיאה את ההליך ללא הצדקה. כל זאת בנוסף לטענות על גבייה עודפת של הוצאות פיתוח על ידי האגודה. הנתבעות טענו כי התביעה התיישנה ושחסרה סמכות עניינית, וכי יש בה תקיפה עקיפה של החלטת השמאית תוך אי מיצוי הליכים. לדבריהן היה על התובעים לצרף את האגודה כנתבעת. לגופו של עניין טענו כי התובעים לא המציאו את המסמכים הנדרשים עד 31.12.2006 ולכן לא נכנסו להוראות המעבר של החלטה 737. המועד הקובע הוא 3.1.2013, והכרעת השמאית ניתנה באופן מקצועי ומנומק. הוצאות הפיתוח אינן רכיב שמאי והן נקבעו ב-100,000 ₪.

השאלה המשפטית

האם לבית משפט השלום סמכות לדון בתביעת השבה של דמי היוון ששולמו לרמ"י, והאם התובעים זכאים להשבת חלק מהסכום ששילמו, בהתחשב בשיעור דמי ההיוון, במועד הקובע לשומה, בהוצאות הפיתוח ובעיכוב בבירור הבקשה לעיון חוזר.

מה נקבע

חלק א - נימוקי ההכרעה

בית משפט השלום קיבל את התביעה בחלקה, על יסוד ששה נימוקים:

1. סמכות עניינית: התובעים שילמו וביקשו השבה, ולכן הסמכות נתונה לערכאה האזרחית לפי סעיפים 40(1) ו-51(א)(2) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984. טענות מנהליות ניתן להעלות בתקיפה עקיפה לפי סעיף 76 לאותו חוק, וזאת בהתאם להלכה בע"א 4151/20 נווה גד. ועדת ההשגות אינה מוסמכת לדון בטענות אלה לפי סעיף 4.20.16(ב) לקובץ החלטות מועצת מקרקעי ישראל.

2. התיישנות: בית המשפט קבע כי עילת התביעה נוצרה ביום 7.3.2013, עם משלוח המפרט הכספי, ולכן התביעה שהוגשה ביום 14.03.2019 לא התיישנה.

3. החלטה 737: בית המשפט קבע כי המסמכים הנדרשים לא הומצאו עד 31.12.2006, וכי התובעים עצמם ביקשו ביום 16.5.2007 "אישור ביטול עסקה". לפיכך לא חלה עליהם הוראת המעבר, העסקה נערכה לפי החלטות 1180 ו-1253, והמועד הקובע הוא 3.1.2013.

4. הוצאות פיתוח: בית המשפט קבע כי הן אינן רכיב שמאי, וכי לא הוכח שהתובעים שילמו מעבר ל-100,000 ₪ שאושרו.

5. חוות דעת: בית המשפט קבע כי חוות דעת השמאי מטעם התובעים אינה מבוססת, ואימץ את חוות דעת השמאית מטעם בית המשפט, שעמדה איתנה בחקירתה: 1,020,000 ₪ כולל מע"מ ופיתוח.

6. עיכוב: בית המשפט קבע כי ההקפאה של הדיון בעיון החוזר הייתה ללא הצדקה, ולכן השערוך יחושב מיום 3.1.2013 ועד יום 5.8.2016.

חלק ב - סעדים והכרעות נוספות

תביעה להשבת דמי היוון: התקבלה חלקית

תשלום לפי שיעור 66%: נדחה

דרך החישוב: מ-1,020,000 ₪ מנכים מע"מ ו-100,000 ₪ הוצאות פיתוח (צמוד למדד תשומות הבניה נכון ל-1.1.2009), ומחשבים 91% מהיתרה

השבה לתובעים: כל סכום ששולם מעבר לחישוב, בהצמדה וריבית כדין ממועד התשלום

אגרה ושכר טרחת השמאית מטעם בית המשפט: יושבו לתובעים בהצמדה וריבית

שכ"ט עו"ד: 35,000 ₪ בצירוף מע"מ

שכר טרחת השמאי מטעם התובעים: לא נפסק

המשך הטיפול: רמ"י תמציא פסיקתה לחתימה לאחר תגובת התובעים; במחלוקת על הסכום תיערך פנייה לשמאית מטעם בית המשפט

לעיון בתחום: מקרקעין

מאת: עו"ד אלי קשתי | משרד עו"ד קשתי

הערה: זהו סיכום תמציתי בלבד ואינו תחליף לעיון בנוסח המלא; ייתכנו אי-דיוקים. מספר התיק מצוין לעיל, והנוסח המלא והמחייב מצוי במקור.