פינוי חנות ודחיית תביעה לדמי שכירות ושימוש ראויים

פסק הדין דן בתביעה לפינוי חנות ולתשלום דמי שימוש ראויים, שהגישו חלק מבעלי הזכויות בחנות נגד השוכר ונגד בעל זכויות נוסף בה.

פסק דין

פרטי הערכאה

פסק דין ת"א 78812-01-23 בניסטי ואח' נ' גולומב ואח'. בית משפט השלום בעכו, כבוד השופט עמית רוזינס. פסק הדין ניתן ביום א' חשוון תשפ"ז, 12 אוקטובר 2026.

טענות הצדדים

הצדדים הם בעלי זכויות במשותף בחנות. הסכם שכירות לגביה נחתם בסוף חודש 12/2018, בדמי שכירות של 2,500 ₪ לחודש, ועליו הוספו הערות בכתב יד. התובעים טענו כי השכירות הוארכה עד 31/12/21 בלבד, וכי התוספת בכתב יד בדבר אופציה נוספת ל-7 שנים נכתבה שלא בהסכמתם. לטענתם, הנתבע 1 החזיק בחנות ללא הסכם בשנת 2022. הם תבעו פינוי ודמי שימוש ראויים של 6,000 ₪ לחודש, ובהם יתרה של 21,000 ₪ לשנת 2022 לאחר קבלת 15,000 ₪.

הנתבעים טענו כי התוספת נכתבה בעת החתימה, בנוכחות עד ניטרלי ובהסכמת התובעת 1, בשל השקעות בשיפוץ החנות. לטענתם, ההחזקה בחנות כדין ושכר הדירה החוזי שולם במלואו, והוא הועבר לנתבע 2 שהעביר לתובעת 1 את חלקה. עוד טענו כי דמי השימוש הנתבעים אינם ראויים.

בסיכומיהם זנחו התובעים את דרישת דמי השימוש. הם דרשו מהנתבעים 1 ו-2, ביחד ולחוד, שכר דירה חוזי מאז הגשת התביעה, בתוספת הצמדה וריבית ופיצוי מוסכם של 20,000 ₪ בגין איחורים. הנתבעים השיבו שמדובר בהרחבת חזית, ושהתשלומים בוצעו.

השאלה המשפטית

האם התובעים זכאים לשכר דירה, הצמדה, ריבית ופיצוי מוסכם לאחר הגשת התביעה, ומי חב בהם.

מה נקבע

חלק א - נימוקי ההכרעה

בית המשפט דחה את התביעה הכספית מן הנימוקים הבאים:

א. דמי שימוש ראויים: התובעים זנחו את הטענה בסיכומים. בית המשפט קבע כי היא גם לא הוכחה: בתצהירי התובעים נותרה רק טענה בלתי מבוססת של התובעת 1, ללא חוות דעת מומחה וללא דוגמאות של שכירות חנויות דומות באזור.

ב. איחורים בתשלום: בית המשפט קבע כי הנתבע 1 שילם לפי הנוהג שהיה נהוג בין הצדדים, דרך הנתבע 2. התובעים לא הכחישו זאת בתצהירם ואישרו בסיכומיהם (סע' 2א) שהסכומים הוחזקו בידי הנתבע 2. לכן אין בסיס להטיל הצמדה, ריבית או פיצוי מוסכם.

ג. התקופה שלפני הגשת התביעה: בית המשפט קבע כי שכר הדירה שולם במלואו עד סוף 2022, ובעת הגשת התביעה בינואר 2023 לא היה חוב.

ד. התקופה שלאחר הגשת התביעה: בית המשפט קבע כי שכר הדירה החוזי שולם עד חודש 6/2026 בהפקדות בקופת בית המשפט: 32,500 ₪ ביום 21/7/25 ו-19,500 ₪ ביום 11/8/26, ובסך הכול 52,000 ₪. סכומים אלה הם חלקם של התובעים לתקופה של 42 חודשים, מ-1/2023 עד 6/2026, והם הופקדו לאחר שלטענת הנתבע 2 התובעת 1 סירבה לקבל את התשלום ישירות.

ה. הרחבת חזית: בית המשפט קבע כי הדרישה לפיצוי מוסכם הועלתה לראשונה בסיכומים. התובעים לא ביקשו קודם סעד כספי על פי ההסכם, והנתבעים לא יכלו להתמודד עמה עובדתית ומשפטית.

ו. הנתבע 2: בית המשפט קבע כי הסעד הכספי נתבע רק מהנתבע 1, וכלפי הנתבע 2 נתבקש רק חיוב לחתום על הסכם חדש אם יוסכם. הוא אחד המשכירים ואין יסוד לחייבו בשכר דירה לתובעים או בפיצוי מוסכם שאין לו בסיס בהסכם. טענות על אי-העברת סכומים קשורות ליחסים בין המשכירים, שאינם מוסדרים בהסכם השכירות ולא נטענו.

חלק ב - סעדים והכרעות נוספות

פינוי החנות על ידי הנתבע 1, בהסכמת הצדדים: עד ליום 31/12/2026

התביעה הכספית: נדחתה

דרישה לפיצוי מוסכם בסך 20,000 ₪ והצמדה וריבית: נדחתה

חיוב הנתבע 2 בשכר דירה: נדחה

חלקם של התובעים בשכר הדירה החוזי עד מועד הפינוי: הנתבע 1 חייב לשלמו

הוצאות: ללא צו, כל צד נושא בהוצאותיו

לעיון בתחום: מקרקעין

מאת: עו"ד אלי קשתי | משרד עו"ד קשתי

הערה: זהו סיכום תמציתי בלבד ואינו תחליף לעיון בנוסח המלא; ייתכנו אי-דיוקים. מספר התיק מצוין לעיל, והנוסח המלא והמחייב מצוי במקור.