התובע, פארס אבראהים, טען כי המועצה המקומית מג'דל שמס סללה כיכר תוך הסגת גבולו, וכי הדבר גרם לירידת ערך המקרקעין שבבעלותו.
פסק דין
פרטי הערכאה
פסק דין ת"א 28708-02-23 אבראהים נ' המועצה המקומית מג'דל שמס. בית משפט השלום בנוף הגליל-נצרת, כבוד השופט דניאל קירס. פסק הדין ניתן ביום כ"ג תשרי תשפ"ז, 04 אוקטובר 2026.
טענות הצדדים
התובע, פארס אבראהים, טען כי המועצה המקומית מג'דל שמס סללה כיכר תוך הסגת גבולו, וכי הדבר גרם לירידת ערך המקרקעין שבבעלותו. לפי חוות דעת שמאית מטעמו, ירידת הערך נובעת מנטילת שטח הפלישה הנטענת, ומכך ששטח זה שימש לחנייה ללקוחותיו ולכן הוא נדרש להסדיר חניה בתוך "מה שנותר מהמגרש", לרבות הריסת קירות והזזת שער וסככה. התובע הוסיף כי בעת הסלילה מסר לו גורם מטעם מע"צ ששטח הפלישה שייך לו, וכי ראש המועצה הקודם הכיר בבעלותו ואמר לו להביא שמאות ושהנתבעת תפצה אותו. לטענתו יש לזקוף לחובת הנתבעת את אי הבאת ראש המועצה לשעבר לעדות. בא כוחו טען כי בחוזי מכר ברמת הגולן אין ציון שטח וכי הדרך להוכיח בעלות היא מדידה. עוד טען כי הנתבעת לא טענה לבעלות בשטח ולא הצביעה על בעלים אחר, ולכן עליה היה להפקיע ולפצות.
הנתבעת טענה כי התובע לא הוכיח שהוא הבעלים של שטח הפלישה הנטענת. בא כוחה טען כי אין היגיון בכך שהתובע הגיש בקשה להיתר בנייה על חלק בלבד ממקרקעיו, אילו סבר ששטח הפלישה בבעלותו.
השאלה המשפטית
האם הוכיח התובע בעלות בשטח הפלישה הנטענת במקרקעין בלתי מוסדרים ברמת הגולן, ומכאן האם הוא זכאי לפיצוי בגין ירידת ערך עקב סלילת הכיכר, בין בשל נטילת השטח ובין בשל הצורך להסדיר חניה בתוך הקירות שבנה, ובכלל זה האם הנתבעת התחייבה לשלם לו.
מה נקבע
חלק א - נימוקי ההכרעה
בית המשפט דחה את התביעה מהנימוקים הבאים:
א. אי הוכחת בעלות בשטח הפלישה: בית המשפט קבע כי במקרקעין בלתי מוסדרים ברמת הגולן, כשהתובע אינו טוען להקצאה מהמדינה או לעיבוד, הדרך להוכיח בעלות היא חוזי מכר (חג'ות) ועדויות תומכות, בהתאם לע"א 7340/13 מדינת ישראל מינהל מקרקעי ישראל נ' אלשער. התובע לא הגיש חג'ה, וההתנגדות להגשתה התקבלה משום שלא צוינה במכתב גילוי המסמכים. בית המשפט קבע כי חזקה שהחג'ות היו סותרות את גרסתו. עדות בנו סתרה את הסבר בא כוחו שלפיו חג'ות אינן מציינות שטח, והבן לא היה מעורב ברכישה.
ב. מדידה ללא חתימות שכנים: בית המשפט קבע כי מדידה מטעם התובע משנת 2024, שנערכה לאחר סלילת הכיכר וללא חתימות שכנים, היא סיוע עצמי ואינה מוכיחה בעלות.
ג. היתר הבנייה: בית המשפט קבע, על יסוד חוות דעת המודד מטעם בית המשפט שלא הופרכה, כי השטח בתכניות ההיתר אינו כולל את שטח הפלישה. בבקשה צוין "שטח המגרש/חלקה" של 1049 מ"ר, לעומת 1219 מ"ר בכתב התביעה. קירות התובע הוחרגו משטח הפלישה, ובתכניות סומנו ששה מקומות חניה בתוך הקירות. כל אלה אינם מחזקים את טענת הבעלות.
ד. שימוש בפועל: בית המשפט קבע כי שימוש לחנייה אינו מקנה בעלות, וכי התובע לא הוכיח שימוש בלעדי, שכן מהנדס הנתבעת העיד שחנה במקום ועדותו התקבלה.
ה. אמירת גורם מע"צ: בית המשפט קבע כי מע"צ אינו קובע בעלות, הגורם לא הובא לעדות ולא הוכח על מה הסתמך.
ו. בעלות הנתבעת או אחר: בית המשפט קבע כי העובדה שהנתבעת אינה הבעלים אינה מזכה את התובע בפיצוי, שכן לא הוכיח בעלות, ויש להימנע מפיצוי שעשוי לחייב תשלום נוסף לבעלים אחר, כספי ציבור.
ז. ירידת ערך בשל חניה בתוך הקירות: בית המשפט קבע כי משלא הוכחה בעלות בשטח, לא הייתה לתובע זכות להשתמש בו לחנייה ולכן אין עילה לפיצוי על הפסקת שימוש זה. עוד קבע כי ההיתר כולל ששה מקומות חניה בתוך הקירות, וכי הסככה אינה מופיעה בהיתר ובנויה על מקומות חניה מתוכננים.
ח. הסכמת ראש המועצה לשעבר: בית המשפט קבע כי הטענה לא נטענה בכתב התביעה, ולכן הנתבעת לא יכלה לדעת שעליה להביא את ראש המועצה לשעבר. עוד קבע, בהסתמך על ת"א (שלום נצ') 53566-05-13 סלום נ' וליד גרייב בע"מ, שאי הבאת ראיה נזקפת לחובת הצד הנושא בנטל, ולכן התובע היה צריך להביאו לעדות.
ט. הסכמה בעל פה אינה מחייבת (למעלה מן הצורך): לפי סעיף 203 לפקודת העיריות [נוסח חדש] וסעיף 34א לפקודת המועצות המקומיות [נוסח חדש], התחייבות של מועצה מקומית חייבת להיות בכתב ובחתימת נושאי המשרה הנדרשים, ולכן הכרה בעל פה, אילו נעשתה, אינה מחייבת את הנתבעת.
חלק ב - סעדים והכרעות נוספות
התביעה: נדחתה
ירידת ערך עקב נטילת שטח הפלישה הנטענת: נדחתה, משלא הוכחה בעלות
ירידת ערך עקב הצורך להסדיר חניה בתוך הקירות: נדחתה
טענת הסכמת הנתבעת לשלם: נדחתה
שכר טרחת עורך דין: 20,082 ₪ לנתבעת, ישולם על ידי התובע
לעיון בתחום: מקרקעין
הערה: זהו סיכום תמציתי בלבד ואינו תחליף לעיון בנוסח המלא; ייתכנו אי-דיוקים. מספר התיק מצוין לעיל, והנוסח המלא והמחייב מצוי במקור.